בשנת 1925  מונה יוזף גבלס לאחראי על התעמולה במפלגה הנאצית. בתפקיד זה שימש עד לפרפורי הרייך השלישי עם התאבדותו של היטלר ב1945.

גבלס הבין את כוחו של המדיום (מדיות ברבים) ומספר עקרונות הנחו אותו בתעמולת הארס אותה יצר. בכח תפקידו שלט גבלס על המדיום כולו- עיתונים, רדיו, טלויזיה, קולנוע, ואף בתחום האומנות.

 בכרזות השונות שפרסם, החל גבלס החל להראות את דמותו של העם הגרמני כלאומי, סוציאליסטי, חרוץ ומאוחד, ותיאר את הגרמני הפשוט כעובד חרוץ או כחייל חסון ושרירי.

 

אחת הדרכים המתוחכמות בהן החדיר גבלס את נחיתותו של היהודי, את רדיפת הבצע שלו ועוד תכונות לא מחמיאות היו דרך כרזות שונות שפורסמו בעתונות וברחובות. 

היהודי כשטן, מתוך ה"דר שטירמר"

 

הכרזות חזרו ושיננו בוריאציות שונות את המסרים שגבלס רצה להזריק לעורקיו של כל גרמני, ואלו היוו את התשתית לתורת הגזע ולפתרון הסופי.

במקביל, פעל גבלס כדי להשחיר את דמותו של היהודי כנצלן, חמדן, וכטפיל הניזון מעבודת הכפיים של הפועל הגרמני.

בהמשך, הוסיף גבלס גם את נחיתותו הגנטית של היהודי שבאה לידי ביטוי גם בצורת פניו,במראהו, ובהתנהגותו.

אחד האמצעים הסמויים והמבריקים להעביר תעמולה זו היה דרך קריקטורות (ראה תמונה):

קולנוע : ניתן לומר כי גולת הכותרת של התעמולה הנאצית של גבלס היתה דווקא בסרטים. 

גבלס יצר סרטי תעמולה שונים – חלקם תדמיתיים על המפלגה הנאצית והיטלר כמושיעהּ של גרמניה וחלקם סרטי שנאה ומשטמה כלפי היהודים.

 פאר היצירה של גבלס: "היהודי זיס":

 

סרט זה היה מבוסס על ספור אמיתי (כמובן תוך עיוותים הסטוריים): יוסף זיסקינד אופנהיימר, יהודי שהיה יועץ לנסיך קרל במאה השמונה עשרה, נחשד במעילה וכעבור שנה של חקירות הוצא להורג בתלייה.

בסרט תואר זיס, איש עסקים יהודי משכיל וממולח, הנראה ומתלבש כגרמני בורגני טיפוסי. עיסוקו של זיס בהלוואה בריבית וכדי לקדם עצמו כלכלית וחברתית הוא משתמש במניפולציות, שחיתות ושוחד. תככנותו משתלמת, לכאורה, והוא מגיע לעמדה פוליטית משפיעה בחצרו של הדוכס מווירטמברג, בה הוא ממשיך לצבור כוח וממון. הוא אף לא מהסס לחזר אחר נערה גרמניה בת למשפחה מכובדת המאורסת לאחר. משמסכל אביה של הנערה את תכניותיו של זיס ומשיאה לארוסה, מתנכל זיס לאב ולבעל וגורם למעצרם בעוון חתירה תחת השלטון.

כדי למנוע סבל נוסף מבעלה המעונה נכנעת הנערה לזיס, ולאחר מכן שולחת יד בנפשה. המניפולציות התככניות של היהודי מובילות את הדוכסות אל סף מלחמת אזרחים, אך לבסוף יוצא הצדק לאור ושחיתותו של זיס נחשפת. הוא מוקע, מועמד לדין ונידון לתלייה בגרדום.

יהודי=עכברוש

בסצנה המפורסמת ביותר בסרט , נראה "העכברוש האסיאתי", עליו מספר הקריין כי נדד מאסיה תוך ניצול האוניות ששטו בימים והגיע לבסוף לכל מקום בעולם.

תחלה מוצג מסלול נדודיו של העכברוש על המפה ,ושוב זהו מסלול המתפתל כנחש.

בשלב השני של הסצנה מתחלפת התמונה בצילום העכברוש עצמו בתקריב, ובהמשך פורצים ממנו עוד ועוד עכברושים דוחים, עד שהם ממלאים את המסך כולו, מאיימים לפרוץ ממנו ולקפוץ על הצופה.

רק בשלב זה מסביר הקריין לצופים שלא הבינו את ההקשר כי עכברוש זה –הוא הוא היהודי.

הסרט, שיצא אל אולמות הקולנוע בשנת 1940 היה להצלחה גדולה ונצפה על ידי למעלה מ-20 מיליון צופים. הדימוי שנוצר בסרט, של היהודי השנוא, התככן והזומם, שימש היטב את התעמולה הנאצית בשנים אלו, בהן התרחשה השואה. הסרט הוביל לגל של מהומות אנטישמיות בכל מקום בו הוצג, ויש אומרים כי היה לו תפקיד חשוב בהכשרת הלבבות של העם הגרמני לקראת השלב הסופי בשואת יהודי אירופה.

==

 

נדבקים לכורסה?

המגרה עמוסה לעייפה?

רוצים עוד חומר?

טקבקו אלי למייל:zvinag@gmail.com

הכותב הוא קופירייטר המתמחה בכתיבה לצבור הדתי