בצל המחאות הפרו-פלסטיניות סביב פסטיבל הסרטים בוונציה, התייחס מנהלו האמנותי, אלברטו בארברה, לראשונה לניסיון של מפגינים להעלות את מחאתם אל לב ליבה של הזירה הקולנועית. לדבריו, במהלך צעדות שהתקיימו מחוץ למתחם הפסטיבל, השתתפו אלפים שקראו להפסקת המלחמה בעזה, אך בפועל רק כ-30 מהם ניסו להתקרב לשטח המוגן של האירוע.

בארברה חשף כי ניסה להציע למארגני המחאה מחווה יוצאת דופן: "שאלתי אותם אם ירצו לשלוח נציג ל'שטיח האדום', כדי להשמיע את קולם מול המצלמות," סיפר בראיון. "אבל הם ענו שהם אינם מעוניינים בכך, ולא רוצים להפריע לפסטיבל."

האמירה של בארברה משקפת את הקו שבו נוקט הפסטיבל – ניסיון לשמור על מרחב תרבותי פתוח, מבלי להפוך אותו לזירה פוליטית ישירה. במקביל, ההנהלה פרסמה הודעה רשמית נגד המלחמה והביעה צער על האובדן ברצועה, אך סירבה לדרישות חלק מהפעילים לבטל השתתפות של יוצרים ושחקנים המזוהים עם ישראל.

המחאה סביב פסטיבל ונציה ממשיכה לעורר עניין ברחבי העולם, כאשר מצד אחד נשמעים קולות הקוראים להחרמת ישראל, ומנגד מובילי הפסטיבל מנסים להגן על מעמדו כאירוע קולנועי בינלאומי, המעניק במה לדיון אך לא הופך לכלי פוליטי.

הסערה סביב פסטיבל ונציה השנה אינה מסתכמת בהפגנות מחוץ למתחם. ארגונים פרו-פלסטיניים קראו להנהלת הפסטיבל לבטל את השתתפותה של השחקנית גל גדות, בשל עמדותיה הפרו-ישראליות, ואף לדרוש מג’רארד באטלר שלא להגיע, לאחר שהביע תמיכה פומבית בישראל. ובסופו של יום אף סרט ישראלי לא הוקרן בפסטיבל היוקרתי.

יחד עם זאת, שורה של הפגנות סוערות בוונציה, שכללו קריאות "Free Palestine" ו"Stop the genocide", הצליחו להציב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במרכז תשומת הלב התקשורתית. עבור רבים בישראל, האווירה האנטי-ישראלית סביב האירוע ממחישה עד כמה גם הבמה התרבותית היוקרתית בעולם הקולנוע הפכה לזירת מאבק פוליטית.