הקמת "בתי הדין לגיור" הביאה לפולמוס נרחב בין המצדדים למתנגדים, אלו ואלו מצטטים את הרמב"ם, כדי להוכיח את צדקתם בויכוח, אולם לא מצאתי מישהו שמתייחס לדברי הרמב"ם, בהלכות איסורי ביאה (בפרק י"ג, החל מהלכה י"ד), שם דן בגיורים שנעשו בימי דוד ושלמה. וכך הוא אומר:
"אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, אוֹ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְדִיד יָהּ, נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת בְּגַיּוּתָן", אז איך בכל זאת התחתנו איתן מכל האומות? עונה הרמב"ם ש"סוֹד הַדָּבָר כָּךְ הוּא– שֶׁהַמִּצְוָה הַנְּכוֹנָה – כְּשֶׁיָּבוֹא הַגֵּר אוֹ הַגִּיֹּרֶת לְהִתְגַּיֵּר, בּוֹדְקִין אַחֲרָיו, שֶׁמָּא בִּגְלַל מָמוֹן שֶׁיִּטֹּל אוֹ בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה שֶׁיִּזְכֶּה לָהּ אוֹ מִפְּנֵי הַפַּחַד בָּא לְהִכָּנֵס לַדָּת; וְאִם אִישׁ הוּא – בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בְּאִשָּׁה יְהוּדִית; וְאִם אִשָּׁה הִיא – שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּבָחוּר מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל". כך שהמניע להתגיירות חייב להיות דבקות בא-לוהי ישראל, ולא בשום דבר אחר. קרי להסתופף תחת כנפי השכינה, וקבלת עול תורה ומצוות. זה ה-א' ב' של הגיור.
"וְאִם לֹא נִמְצָא לָהֶן עִלָּה – מוֹדִיעִין אוֹתָן כֹּבֶד עֹל הַתּוֹרָה וְטֹרַח שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתָהּ עַל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּפְרֹשׁוּ. אִם קִבְּלוּ וְלֹא פָּרְשׁוּ, וְרָאוּ אוֹתָן שֶׁחָזְרוּ מֵאַהֲבָה – מְקַבְּלִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ, וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ" (רות א,יח)".
כל ההתחקות אחר מניעי הגוי הבא להתגייר, נכונים כאשר, עם ישראל מושפל, נתון תחת שלטון עם אחר ובגלות, כך שאין שום מניע זר לרוצה להתגייר אלא הדבקות בא-לוהי ישראל. אולם מה קורה כאשר עם ישראל בארצו, ובעל ריבונות שלטונית עצמאית במדינתו, ומצבו הכלכלי מהטובים בעולם, יש לו את הצבא החזק ביותר במזה"ת, והוא נושא לקנאה עולמית על הצלחתו, האם גם אז הכללים תקפים? על כך מוסיף הרמב"ם ואומר:
"לְפִיכָךְ לֹא קִבְּלוּ בֵּית דִּין גֵּרִים כָּל יְמֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה: בִּימֵי דָּוִד – שֶׁמָּא מִן הַפַּחַד חָזְרוּ; וּבִימֵי שְׁלֹמֹה – שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת וְהַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ. שֶׁכָּל הַחוֹזֵר מִן הַגּוֹיִים בִּשְׁבִיל דָּבָר מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם – אֵינוֹ מִגֵּרֵי הַצֶּדֶק".
אולם, בפועל היו מי שגיירו למרות האיסור: "וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ גֵּרִים הַרְבֵּה מִתְגַּיְּרִים בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בִּפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת, וְהָיוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל חוֹשְׁשִׁין לָהֶן: לֹא דּוֹחִין אוֹתָן, אַחַר שֶׁטָּבְלוּ מִכָּל מָקוֹם, וְלֹא מְקָרְבִין אוֹתָן, עַד שֶׁתֵּרָאֶה אַחֲרִיתָן."
ואלו הם הגרים של שלמה: "וּלְפִי שֶׁגִּיֵּר שְׁלֹמֹה נָשִׁים וּנְשָׂאָן, וְכֵן שִׁמְשׁוֹן גִּיֵּר וְנָשָׂא, וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא חָזְרוּ אֵלּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר, וְלֹא עַל פִּי בֵּית דִּין גִּיְּרוּם – חֲשָׁבָן הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֵן גּוֹיוֹת, וּבְאִסּוּרָן עוֹמְדִין; וְעוֹד, שֶׁהוֹכִיחַ סוֹפָן עַל תְּחִלָּתָן, שֶׁהֵן עוֹבְדוֹת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן וּבָנוּ לָהֶן בָּמוֹת, וְהֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא בְּנָאָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" (מלכים א יא,ז).
שנים ששאלתי את עצמי מי הם אותם ה"הדיוטות", שבית הדין הגדול (הרבנות הראשית בימי דוד ושלמה) שלא יכלו להם? איך מעיזים הדיוטות לקום על בית הדין הגדול (הסנהדרין של אותם ימים)? עד שקם אותו "בית דין" אלטרנטיבי לגיורים, שחוזר לאחור 3,000 שנה ומתנהג כ"ההדיוטות" של בית ראשון, ומורד בסמכות הסנהדרין.
וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים: קָשִׁים לָהֶן גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּנֶגַע צָרַעַת; שֶׁרֻבָּן חוֹזֵר בִּשְׁבִיל דָּבָר, וּמַטְעִין אֶת יִשְׂרָאֵל, וְקָשֶׁה הַדָּבָר לִפְרֹשׁ מֵהֶן אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע בַּמִּדְבָּר בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּבְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה. וְכֵן רֹב הַנִּסְיוֹנוֹת – הָאֲסַפְסוּף הָיוּ בָּהֶן תְּחִלָּה.
לכן מובן מדוע כל הרבנים למעט "ההדיוטות" מתנגדים למהלך הזה, שמיבא רק אספסוף לעם ישראל לא גרי צדק, הרבנות הראשית יודעת מה ש"ההדיוטות" שכחו, שכבר היינו בסרט הזה, וראינו לאן הוא הוביל. זהו "סוד הדבר" שרמז עליו הרמב"ם, ומשום מה עד כה כל המתווכחים לא נתנו עליו את הדעת.
אולם ל"סוד הזה" יש גם אסמכתאות מהמחקר הארכאולוגי, שכל כך אהוב על הוגי הרעיונות המהפכניים. מה שמתברר, מהממצאים של החפירות הארכיאולוגיות, מהשנים האחרונות, הוא, שעד ימי המלכות לא היתה לעבודה הזרה שום סממן חומרי. לא נמצאו פסלים וצלמיות, בכל הבתים המיוחסים להתנחלות השבטים רחבי ארץ כנען. אולם לאחר ייסוד המלכות, הממצאים מראים בעליל, שינוי דרסטי, לראשונה נמצאו צלמיות, ופסילי אלילים, המוכרים מהתרבויות השכנות, וזאת כתוצאה מאותם "הדיוטות", ששאבו לתוך עם ישראל, גויים במסווה של גרים.
כך פשטה האלילות בישראל, ובמימדים מבהילים. הממצאים הארכיאולוגים, מראים עד כמה הדבר היה נפוץ, בכל בית, עד שבסופו של דבר הכניעה אותה אלילות את הממלכות: הן את זו של הצפון, והן את זו שביהודה, עד לחורבן ביהמ"ק ואבדן העצמאות.
אחרי שאנחנו שומעים סיפורים על מימון מחו"ל של קרנות כאלה ואחרות המבקשות להחליש את מדינת ישראל, החשש ממעשי ה'הדיוטות' של דורנו אינו רק בתחום ההלכתי אלא גם במישור הלאומי. במקום לתקן את העם היושב בארצו, הם עלולים להביא חורבן חס וחלילה.
