השבוע האחרון עבר בסימן התקפה על מסלול ישיבות ההסדר.

יריית הפתיחה נורתה הפעם בידי מח"ט הצנחנים, שהביע את מורת רוחו על הזמן הקצר יחסית אותו משרתים ההסדרניקים. לאחר מכן הופיעו באתרי אינטרנט מאמרים בו מיהרו רבים מן הציבור הדתי-לאומי להכות על החזה (או ליתר דיוק על החזה של האחר), ולהוקיע את מסלול ההסדר כמסלול המאפשר השתמטות משירות צבאי מלא וכו'.

אין לי טענות כלפי מח"ט הצנחנים שכאדם חילוני רואה מול עיניו את התועלתיות הצבאית ותו לא, אולם הייתי רוצה להתייחס למספר טענות מרכזיות הנשמעות בציבור שלנו – האמור להוקיר גם ערכים נוספים כדוגמת לימוד תורה – כנגד מסלול ההסדר שהפך בשנים האחרונות ל'שק החבטות' המגזרי.

טענה ראשונה: 'מדוע הביני"שים משרתים שירות צבאי מקוצר ולא שלש שנים כמו כולם?' – בחור דתי-לאומי ממוצע ניצב בגיל 18 בפני כמה וכמה משימות שעליו להספיק במספר שנים מועט: עיצוב אישיות תורנית, שירות צבאי, רכישת מקצוע והקמת משפחה. כל המשימות חשובות וברור שאחת באה על חשבון השנייה מבחינת זמן ומשאבים נפשיים. אי אפשר לדרוש מבחור שילמד 10 שנים תורה+ישרת 4 שנים כקצין+ירכוש תואר ב4 שנים ויתחיל את חייו בגיל 36.

מכיוון שכך, קיימים כיום בציבור הדתי-לאומי מגוון מסלולים המאפשרים שילוב במינון זה או אחר של המרכיבים הללו. בכל מסלול ישנם יתרונות וחסרונות! מסלול ישיבה גבוהה מאפשר התמסרות לתורה אולם בא על חשבון השירות הצבאי, במסלול מכינה היחס הוא הפוך, ובמסלול ההסדר מצוי איזון שונה.

אותם אלה, שהחליטו להעמיד את ערך השירות הצבאי המלא כערך החשוב ביותר – לא מצאו את 'השילוב האידיאלי' אלא פשוט העמידו ערך אחד על חשבון ערך אחר (ועם יד על הלב, הם בחרו בערך הזוהר ובעל הפידבק החברתי הגדול יותר); כל אחד אמור לבחור באופן אינדיבידואלי את המסלול המתאים לו ולהבין שאין מסלול 'מושלם'.

טענה שנייה: 'במסלול ההסדר משרתים שירות צבאי לא משמעותי' – טענה זו איננה נכונה. במסלול ההסדר אמנם משרתים שירות צבאי מקוצר אולם משמעותי מאד. המסלול של 16 חודש נקבע מלכתחילה מפני שהוא פרק זמן הנדרש על מנת לסיים הכשרה מלאה ביחידות קרביות  ולקבל הכשרה מקצועית בתפקידים עורפיים; מה שמאפשר הכנה למצב מלחמה+שירות מילואים פעיל לכל דבר למשך שנים ארוכות.

טענה שלישית: 'רבים מהתלמידים בישיבות הסדר לא לומדים ברצינות ואינם מצדיקים את שירותם המקוצר' – זוהי טענה שאינה הוגנת. גם לא כל מי שנשאר 3 שנים במבצעית משרת כל יום בהתלהבות ובתפוקה של 100 אחוז. בגדול, רוב בחורי הישיבות יושבים ולומדים כפי שנדרש מהם ואף יותר מכך. ישנם כמובן שוליים שמנצלים את המסלול בצורה בוטה; אולם שוליים קיימים בכל מערכת ויש צורך לטפל בהן באופן נפרד.

לסיום הערה אחרונה: לעניות דעתי, מקורן של רוב הטרוניות כיום בציבור שלנו כנגד מסלול ההסדר שורשן בתביעה, הנפלאה כשלעצמה, לעשות דברים 'בגדול' – הן בעולם החול והן בעולם הקודש; ומסלול ההסדר נתפס כבינוניות וכפשרה. חשוב להבין כי הרצון לשלב באופן מלא בין צבא לישיבה, בין קודש וחול – איננו משימה אישית של כל אחד ואחד אלא משימה ציבורית שלכל אחד יש בה תפקיד שונה.

חלומו של כל נער דתי-לאומי להיות שילוב של דרור וינברג+הרב אבינר+פרופסור אומן בתוספת נגיעות הרב חיים סבתו וקמצוץ אורי אורבך – הוא חלום ילדותי (שאגב מתנפץ על פי רוב ויוצר הרבה שברון לב). כל אחד אמור להכיר במגבלותיו ולהבין שאי אפשר באופן אישי לעשות הכול 'עד הסוף'. מסלול ההסדר הינו מסלול המאפשר לשלב באופן מכובד בין צדדי החיים השונים ויש לטפח אותו כמסלול מרכזי בקרב בני הנוער.

==

הרב חגי לונדין הוא ר"מ בישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה.