אלדר לאו מתאר את מחנה סיירים של 'בני עקיבא' מנקודת המבט שלו: 'כמה טיפשות יכולה לייצר מחשבה דתית רדודה וחלולה. בכל מיני הזדמנויות לאורך המחנה הנהדר הזה צצו משום מקום אנשים שנשאו בתואר "רכז" וכמו שוטרי הטליבאן רדפו אחרי כל תופעה של מפגש בין בנים לבנות…'

'…הקלקולים של החברה שלנו לא יבואו לידי תיקון בתפיסה שטוחה שכזו… התנועה שהכיר הרב קוק לפני שמונים שנה חינכה אנשים גדולים לקחת אחריות לעתיד המדינה ולתיקון החברה ולא עסקה בקליפות חיצוניות חסרות משמעות…' (מתוך פוסט שכתב אביו, הרב בני לאו)

מרדכי יורבצקי מגיב לדברי לאו: אולי כעת הגיע הזמן להפריך לתמיד את המושג הזה, "חברה מעורבת לכתחילה" שעליו מסתמכים רבים וטובים, ולומר בקול גדול וברור – חברה צנועה מעורבת – בדיעבד, ואת זה לא אני אמרתי אלא כל גדולי ופוסקי ישראל בדור האחרון…

האם בנ"ע היא תנועה של תורה? של קדושה? של אמת? לצערי לא. המציאות בשטח מדברת בעד עצמה. יש כיום תנועת אחת שמחנכת בדרך של קדושה, הפרדה ותורת חיים בכל הכח והיא תנועת הנוער 'אריאל'… אל תשקרו לעצמכם ותאמרו שדרככם היא דרכה של תורה. (אתר 'סרוגים')

ישנה מחלוקת גדולה וחשובה בין רבנים גדולים וחשובים בציונות הדתית על 'חברה מעורבת'. נדגיש ונכתוב את המובן מאליו, שגם הוא ראוי לו שיאמר. אין אף רב על הגלובוס, מעליו או מתחתיו, שטוען שריקודים מעורבים מותרים. אין אף רב שמתיר לינה מעורבת בקירוב מקום. וודאי וודאי שאין אף רב שיתיר מגע פיזי בין בנים לבנות.

אבל נחלקו רבותינו האם יש לייצר הרחקות חיצוניות בין בנים לבנות. ישנם רבנים גדולים וחשובים מאוד האוסרים ישיבה משותפת בחתונות. ישנם רבנים גדולים וחשובים האוסרים כל פעילות משותפת של בנים ובנות. רשימת הרבנים הללו ארוכה מאוד, לא נמנה אותם כי רבים הם. רק נציין שלא מן הנמנע שהרב קוק- לו חי היום- היה מתייצב כנראה בראש המחנה ההוא. הראי"ה, מאור עינינו הגדול, התנגד בזמנו לכך שנשים ישתתפו בבחירות.

אבל, בצד רבנים חשובים אלו, ישנם רבנים גדולים שראו את הדברים אחרת. רבנים שהתירו לכתחילה חתונה בישיבה מעורבת (הרב פיינשטיין זצ"ל למשל), רבנים שהבינו שמציאות החיים הרגילה מבוססת על פעילות משותפת בין המינים (הרב סולובייצ'יק זצ"ל, מו"ר הרב ליכטנשטיין הכ"מ ועוד), רבנים שהבינו שיש מקומות שבהם חובה להפריד, אולם יש גם מקומות שבהם ההפרדה בין בנים לבנות צריכה להיות אישית ופנימית. רבנים שחשבו שהדרך לייצר חברה קדושה היא בעזרת חיים מלאים המבוססים גם על הקפדה פנימית אדוקה של האנשים עצמם ולא רק על חומות בטון.

אלדר לאו ומרדכי יורבצקי מבטאים בדבריהם רצון עמוק וברוך לתיקון עולם. למרבה הצער, בדרך לשם הם נפלו בבור עמוק של יחס מבטל ומזלזל בגדולי ישראל. אי אפשר לומר על הרב עובדיה יוסף שתומך בהפרדה בין המינים, שיש לו 'מחשבה דתית רדודה וחלולה'. אי אפשר לומר על הרב קוק שהוא התעסק ב'קליפות חיצוניות וחסרות משמעות'.

גם הטענות ההפוכות של יורבצקי חוטאות באותה נקודה בדיוק. הטענה שכל פוסקי הדור לא קיבלו את הגישה ש"חברה מעורבת צנועה" היא לכתחילה, מזכירה עיתונים כדוגמת 'פראבדה' ודומיו. הטענה שרק תנועת 'אריאל' הולכת בדרך התורה היא טענה שפוגעת ברבנים גדולים וחשובים, שחובה על כולנו להיזהר בכבודם, ומוחקת אותם ואת דעותיהם.

חכמינו החשיבו עד מאוד את ההקשבה והלמידה מהדעות האחרות. אגב הדיון על מחלוקת היסוד של בית שמאי ובית הלל, ביררה הגמרא במסכת עירובין (יג:), 'וכי מאחר שאלו ואלו דברי א-להים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?', ותשובתה פשוטה ובהירה.

לא עצה, לא חכמה, ולא תבונה עמדו להם לבית הלל. מידת ההקשבה והלמידה מאלו החלוקים עליהם היא שהכריעה את הכף, 'מפני שנוחים ועלובים היו, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם…'

רק כאשר 'אלו ואלו' ביחד, אז – 'דברי א-לוהים חיים'. כאשר 'אלו' לחוד ו'אלו' לחוד, אין אלו דברי א-לוהים חיים. האמת הא-לוהית מורכבת מתורת עם ישראל. כל עם ישראל. כשתחסר לנו תורתו של בית מדרש אחד, התורה כבר לא תהיה תורת עם ישראל.