דיווח: ישראל דנה עם סוריה על מסירת שטחים בצפון

meinestadtkleinanzeigen.de

💡 Excellent work on this ultimate guide! every paragraph is packed with value. It’s obvious a lot of research and love went into this piece. If your readers want to...

💡 Excellent work on this ultimate guide! every paragraph is packed with value. It’s obvious a lot of research and love went into this piece. If your readers want to put these 7 steps into action immediately, we’d be honoured to help: 👉 https://meinestadtkleinanzeigen.de/ – Germany’s fastest-growing kleinanzeigen & directory hub. • 100 % free listings • Auto-sync to 50+ local citation partners • Instant push to Google Maps data layer Drop your company profile today and watch the local calls start rolling in. Keep inspiring, and thanks again for raising the bar for German SEO content!

מיקי

אם זה נכון צריך לאשפז דחוף נפשית את מי שמעורב בזה

יוסף

אומרים לנו "התקדמות", אבל מה באמת קורה? ישראל מתבקשת שוב להיות זו שמשלמת – בוויתורים, בשטח, בביטחון – בעוד סוריה אוספת נקודות לגיטימציה חינמית . זה לא שלום – זו עסקת יחסי...

אומרים לנו "התקדמות", אבל מה באמת קורה? ישראל מתבקשת שוב להיות זו שמשלמת – בוויתורים, בשטח, בביטחון – בעוד סוריה אוספת נקודות לגיטימציה חינמית . זה לא שלום – זו עסקת יחסי ציבור. כל סנטימטר שנעזוב יחזור להיות קלף מיקוח של חיזבאללה ואיראן. כל "ערבות בינלאומית" תתפורר ביום הראשון שנצטרך אותה. כל נאום באו״ם לא יעצור טיל על קריית שמונה. כל נסיגה משם היא לא רק סכנה צבאית, אלא גם חטא מוסרי כלפי הדורות שנפלו כדי לשחרר ולשמור את הארץ. הר דב, חוות שבעא, החרמון וקוניטרה – אלה לא “שוליים” שאפשר לסחור בהם, אלא נקודות מפתח שחוסמות את החזיתות מצפון. מי שמדבר על נסיגה שם, בעצם מדבר על הזמנה לעימות הבא. במקום ליפול למלכודת של “בואו נעשה מחווה”, ישראל צריכה להפוך את ההר והגבול לחומה אסטרטגית בלתי ניתנת לערעור – לא עוד קו זמני, אלא מציאות קבועה.

דן

מי שמוכר את זה כהישג – מוכר אשליות. פגישות בפריז? נאומים באו״ם? הכול הצגה שנועדה להלבין שלטון רעוע ולגייס לגיטימציה בינלאומית על גב ישראל. המציאות פשוטה: נסיגה מהחרמון, קוניטרה או מהר דב וחוות...

מי שמוכר את זה כהישג – מוכר אשליות. פגישות בפריז? נאומים באו״ם? הכול הצגה שנועדה להלבין שלטון רעוע ולגייס לגיטימציה בינלאומית על גב ישראל. המציאות פשוטה: נסיגה מהחרמון, קוניטרה או מהר דב וחוות שבעא – היא סכנה קיומית. במזרח התיכון, שטח שנמסר לא חוזר. לסמוך על סוריה שתגן על הדרוזים? זו הפקרה. רק נוכחות ישראלית בשטח שומרת באמת על ביטחון העדה. א־שרע לא מחפש שלום אלא לגיטימציה. ישראל היא עבורו קרש קפיצה, ואם נלך שגוי – נאבד את ההר, את העומק האסטרטגי ואת הגבול הבטוח. במקום להתרשם מחיבוקים בפריז, ישראל חייבת לחזק האחזויות נחל, לבנות מוצבים חדשים בחרמון, בקוניטרה ובהר דב, ולהבהיר: ביטחון ישראל לא עומד על דוכן המיקוח. שלום אמיתי ייבנה רק מעוצמה ועובדות בשטח – לא מהצגות בינלאומיות.

ישראל

טורקיה ורוסיה לא שואלות רשות כשהן רוצות להבטיח את האינטרסים שלהן בסוריה. הן פשוט נכנסות, מקימות בסיסים, מחזיקות חיילים, ושומרות על שטחים שהן הגדירו כחיוניים להן. למה? כי הן מבינות דבר פשוט:...

טורקיה ורוסיה לא שואלות רשות כשהן רוצות להבטיח את האינטרסים שלהן בסוריה. הן פשוט נכנסות, מקימות בסיסים, מחזיקות חיילים, ושומרות על שטחים שהן הגדירו כחיוניים להן. למה? כי הן מבינות דבר פשוט: מי שנמצא בשטח – שולט במציאות. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתנהל אחרת. מי שמחזיר שטחים בלי ערבויות אמיתיות – מאבד גם ביטחון וגם השפעה. מי שמחזיק בהם ומגן עליהם – נשאר חזק, מורתע, ומקובע אסטרטגית. הגיע הזמן שנפסיק לחשוב כמו אורחים בארצנו, ונתחיל להתנהג כמו המארחים. העולם לא נותן מתנות למי שמוותר – הוא מכבד רק את מי שמחזיק ומגן.

רפאל

תפסיקו עם כל הסכמי המוות .מי שמנצח קובע עובדות לא מתרפס .

רפאל

תפסיקו עם כל הסכמי המוות .מי שמנצח קובע עובדות לא מתרפס .

יוסף

אומרים לנו "התקדמות", אבל מה באמת קורה? ישראל מתבקשת שוב להיות זו שמשלמת – בוויתורים, בשטח, בביטחון – בעוד סוריה אוספת נקודות לגיטימציה חינמית . זה לא שלום – זו עסקת יחסי...

אומרים לנו "התקדמות", אבל מה באמת קורה? ישראל מתבקשת שוב להיות זו שמשלמת – בוויתורים, בשטח, בביטחון – בעוד סוריה אוספת נקודות לגיטימציה חינמית . זה לא שלום – זו עסקת יחסי ציבור. כל סנטימטר שנעזוב יחזור להיות קלף מיקוח של חיזבאללה ואיראן. כל "ערבות בינלאומית" תתפורר ביום הראשון שנצטרך אותה. כל נאום באו״ם לא יעצור טיל על קריית שמונה. כל נסיגה משם היא לא רק סכנה צבאית, אלא גם חטא מוסרי כלפי הדורות שנפלו כדי לשחרר ולשמור את הארץ. הר דב, חוות שבעא, החרמון וקוניטרה – אלה לא “שוליים” שאפשר לסחור בהם, אלא נקודות מפתח שחוסמות את החזיתות מצפון. מי שמדבר על נסיגה שם, בעצם מדבר על הזמנה לעימות הבא. במקום ליפול למלכודת של “בואו נעשה מחווה”, ישראל צריכה להפוך את ההר והגבול לחומה אסטרטגית בלתי ניתנת לערעור – לא עוד קו זמני, אלא מציאות קבועה.

דן

מי שמוכר את זה כהישג – מוכר אשליות. פגישות בפריז? נאומים באו״ם? הכול הצגה שנועדה להלבין שלטון רעוע ולגייס לגיטימציה בינלאומית על גב ישראל. המציאות פשוטה: נסיגה מהחרמון, קוניטרה או מהר דב וחוות...

מי שמוכר את זה כהישג – מוכר אשליות. פגישות בפריז? נאומים באו״ם? הכול הצגה שנועדה להלבין שלטון רעוע ולגייס לגיטימציה בינלאומית על גב ישראל. המציאות פשוטה: נסיגה מהחרמון, קוניטרה או מהר דב וחוות שבעא – היא סכנה קיומית. במזרח התיכון, שטח שנמסר לא חוזר. לסמוך על סוריה שתגן על הדרוזים? זו הפקרה. רק נוכחות ישראלית בשטח שומרת באמת על ביטחון העדה. א־שרע לא מחפש שלום אלא לגיטימציה. ישראל היא עבורו קרש קפיצה, ואם נלך שגוי – נאבד את ההר, את העומק האסטרטגי ואת הגבול הבטוח. במקום להתרשם מחיבוקים בפריז, ישראל חייבת לחזק האחזויות נחל, לבנות מוצבים חדשים בחרמון, בקוניטרה ובהר דב, ולהבהיר: ביטחון ישראל לא עומד על דוכן המיקוח. שלום אמיתי ייבנה רק מעוצמה ועובדות בשטח – לא מהצגות בינלאומיות.

ישראל

טורקיה ורוסיה לא שואלות רשות כשהן רוצות להבטיח את האינטרסים שלהן בסוריה. הן פשוט נכנסות, מקימות בסיסים, מחזיקות חיילים, ושומרות על שטחים שהן הגדירו כחיוניים להן. למה? כי הן מבינות דבר פשוט:...

טורקיה ורוסיה לא שואלות רשות כשהן רוצות להבטיח את האינטרסים שלהן בסוריה. הן פשוט נכנסות, מקימות בסיסים, מחזיקות חיילים, ושומרות על שטחים שהן הגדירו כחיוניים להן. למה? כי הן מבינות דבר פשוט: מי שנמצא בשטח – שולט במציאות. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתנהל אחרת. מי שמחזיר שטחים בלי ערבויות אמיתיות – מאבד גם ביטחון וגם השפעה. מי שמחזיק בהם ומגן עליהם – נשאר חזק, מורתע, ומקובע אסטרטגית. הגיע הזמן שנפסיק לחשוב כמו אורחים בארצנו, ונתחיל להתנהג כמו המארחים. העולם לא נותן מתנות למי שמוותר – הוא מכבד רק את מי שמחזיק ומגן.