ג' אלול התרצ"ה – ג' אלול התשפ"ה. 90 שנה עברו. מה היה הרב קוק אומר לנו היום, לדור 'הטיקטוק' ו'המסכים' שגילה בשנתיים האחרונות שהוא בעצם דור של אריות?

אז אחרי ההתנצלות המתבקשת שהרי מי אנחנו שננסה לעמוד עד סוד נפשו ונהין בכלל לנסות ולענות על שאלה זו, ומתוך ההבנה שאין לנו אלא בכל זאת לנסות לענות עליה (שאילולי כן תישאר התורה הגדולה הזו שמורה רק ליודעי ח–ן) בואו ונצא לדרך.

עם של אריות. (צילום: דובר צה"ל)

1. 'אמרתי לכם' (!) או 'מי זה הדור הזה??'

רואה האורות הגדול וודאי שלא יגיד את המילים שכתובות בתחילת השורה הזו, אבל האמירה הזאת זועקת ככל שאנו מתבוננים לעומק מה שקורה סביב.

עם כל הדיונים (החשובים!) לאיזה דור כיוון מרן הרב את דבריו במאמר הדור ולא רק בו, והאם הדברים נכונים רק לדור בוני הארץ ה'חלוצים' שנטשו את השטריימל וספרי הקודש מאחור כדי לבנות את ה'יהודי החדש' או שהדברים רלוונטיים גם עבורנו על אתגרינו שלנו, נראה שכל מי שפותח את הספרים ומשתדל להעמיק התבוננותו בהם ובד בבד מסתכל על מה שקורה סביב לא יכול שלא לראות כיצד דברים שנכתבו לפני 100 שנה ויותר קורמים חיות חדשה לנגד עיננו והופכים רלוונטיים מאי פעם: דור ש"כולו חייב גם כולו זכאי"; "מוזר הוא הדור הזה, שובב הוא, פראי הוא אבל גם נעלה ונשא"; "הוא לא יוכל הוא לשוב מיראה אבל מאוד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עימה" (מאמר הדור) וזו ממש רק ההתחלה.

2. להרוות את הצמא

אבל הרב לא רק מיטיב לתאר את המאפיינים של הדור הזה, אלא גם נותן קריאת כיוון כיצד לתת להם – לנו מענה וכך הוא כותב: "העם צמא הוא מאד למים… הרעב גדול בארץ, "לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמע את דברי ד'… "ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות והבחורים בצמא" העילוף איננו בא מצד הרעב… כי אם בצמאון בני ובנות הדור הצעיר, הם מעולפי צמא – "משען מים" חסר להם, להחיות את הרגש והדעה, שהתעורר בקרבם לתחיה, ממקור החיים…" למה הם צמאים? ומדוע הם לא מסתפקים במשקאות שכבר ניתנו להם? הסיבה היא שככל שהדורות מתקדמים, הצמא גדל והצורך במענה לשאלות הגדולות מתעצם גם הוא "..השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו, בהדרגות שונות, לכלל העם" (מאמר עבודת א–לוקים), אבל איך מרווים את הצמא הזה? מאיפה יגיעו התשובות לשאלות הגדולות?

3. תורה גדולה – כללית ולא (רק) פרטית

אין צורך לומר שגדול עולם כמרן הרב זצ"ל היה בקי בכל מרחבי התורה, כל רז לא אניס ליה, ראשונים ואחרונים, הלכה ואגדה, נסתר וגם חסידות… אבל זה בדיוק החידוש של מרן הרב. "אל תעשו לי קוקיסטים" המשפט הידוע הזה מאפיין את הכלליות בתורת הרב שבמידה רבה היא גם יסוד הכח שבה. היא כוללת הכל. וככל שדבר גדול יותר וכולל יותר כך הוא מבטא אמת גדולה יותר. הדור שלנו צמא לגודל, והצמא הזה התעצם עשרת מונים בשנתיים האחרונות בהן המקום הפרטי–האישי–הנורמלי והטבעי כל כך נדחה שוב ושוב אל מול אתגרי וצרכי הכלל; ואת הצמא הגדול שתואר קודם צריך להשקות בתורה כללית, גדולה, עמוקה ורחבה שחובקת עולם ומלואו.

וכך כותב הרב חרל"פ מגדולי תלמידיו של מרן הרב: "בסוף הימים תדפוק תביעה זו בלב בני הנעורים, העומדים הכן לגילוי אורו של משיח שלא להתרצות בשום מושג כי אם במושג(י) הלאומיות…" (ממעייני הישועה עמ' שכה) התביעה בלב בני הנעורים (ואולי לא רק בהם..) שלא להשלים עם שום מושג שלא ניכרת תרומתו לכלל. על צבא ומלחמה (וגם יישוב הארץ ושאר ערכים כלליים) מוסרים את הנפש.

בל לפרטי הפרטים בהלכות שבת / כשרות / צניעות קשה להתחבר.. מכירים את התופעה הזו? ומה אנו עושים איתה? כנראה שמשימתנו היא להתבונן, ללמוד ולהעמיק כיצד הפרטים קשורים לכלל ובו בעת איך הכלל לא מבטל את הפרטי והאישי, אלא בדיוק להיפך, מתוך נשמת הכלל מקבל גם היחיד את סיפוקו; מתוך לימוד ובירור בנשמת הכלל ובתהליכים המופלאים העוברים עלינו, מתמלאת גם נשמת היחיד. ומי לנו כמרן הרב קוק, רואה האורות, שהאיר לנו את הגודל הזה.

 

4. אבל.. (וכאן מגיע 'אבל' גדול..) את התורה הזו צריך ללמוד

כולנו עברנו דרך שירי סד"ש בסניף או באולפנה וידענו לשיר את "כשהנשמה מאירה", כולנו גם מכירים היטב את תמונת הרב (ואולי זו גם התמונה היחידה התלויה על הקיר שרובנו נדע לזהות בלי מאמץ..), גם כמה שורות מתוך פסקאות מרכזיות פגשנו בדפי מקורות בסמינריונים כאלה או אחרים, אבל תורת הרב עמוקה ורחבה מיני ים ובעיקר מצריכה לימוד. היא כוללת בתוכה בירורי עומק במסע הנפש של האדם ב'אורות התשובה' למשל, סוגיות יסוד בדבר התורה הגדולה הנצרכת לדור הזה ב'אורות התורה', בירורי מידות הנפש וסוגיות יסוד בעבודת ה' ב'עין אי"ה', המראה לגבהי מרומים בבירור יסודות של אחדות ה', פעולתה של התפילה, כוחו של הרצון ככח פועל במציאות ועוד ועוד בארבעת כרכי 'אורות הקודש'.

הבנות יסוד על תחיית האומה והאתגרים הנלווים לכך בספר ה'אורות' שהוא 'קודש קודשים'; וגם מאמרים שנכתבו לציבור הרחב בשפתו המליצית והציורית לעיתים של מרן הרב ואחרי שצולחים את הקושי הראשוני בהבנת שפתם – הם הופכים להיות נגישים הרבה יותר ב'מאמרי הראי"ה'. את כל אלה (ועוד..) צריך ללמוד. ואם בחיי חיותו של הרב קוק מעטים עד למאוד הבינו את שיח נפשו ואת הדברים שכתב ופרסם, ככל שעוברות השנים הכתבים הללו הופכים לרלוונטיים יותר ויותר. ולמי שעוד לא מכיר.. שווה לנסות.

5. ואחרון חביב, יהיה מעולה!

"האביב קרוב לבוא, רוח א–לוקים חיים שבכנסת ישראל, ההולך ומתגלה באופן חרישי אבל נשמע לכל בעלי הקשבה" (אגרות א עמ' רסז). עברו 90 שנה והרוח הגדולה הזו, רוח א–לוקים המפכה בתוכנו בתהליכים המופלאים של גאולתנו כבר איננה חרישית. היא נושבת בכל עז, והיא נשמעת. נשמעת לכל מי שרוצה להקשיב לה (ואולי גם למי שלא..). ורואה האורות הגדול, המלא אמונה גדולה בנשמת כנסת ישראל ובתהליכי הגאולה שהתחילו ואינם פוסקים בישר לנו כבר אז שיגיע הרגע

"ודור יקום וחי,
ישיר ליופי וחיים,
ועדנה בלי די,
יינק מטל שמים".

(אורות הראי"ה)

ואולי, חלק מהיופי הזה, לכל הפחות, אנו כבר רואים לנגד עיננו.

==

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא ראש מדרשת נועם–אביב שבמכללת תלפיות ורבנית אולפנת בני עקיבא אמנה בכפר סבא