שורש לאומיות ישראל / הרבנית הדסה פרומן

בימים סוערים ומשבריים שכמותם לא ידענו, טוב לחזור ולעיין בתורתו של הרב קוק ולמצוא בה בהירות. פיסקה שמלווה אותי זה שנים ובמיוחד בזמן האחרון הוא המאמר על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. (פסקה ו באורות ישראל דף קס). פסקה זו, כמו מנבאת את המחלוקות הגדולות שהחברה הישראלית נמצאת בהן ונותנת להן פשר ואולי מציעה אף תיקון

"במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם. אמנם התכלית האחרונה, אותה מגלם משיח בן דוד, אינה התגדרות הלאומיות בלבדה, כי אם השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת לקרוא בשם ה".

היום כשרוב עם ישראל, נמצא בארץ ישראל ונראה שהבניין הפיזי עומד בתפארתו, וכן מנגנונים רבים של חברה ורוח, מדע וטכנולוגיה ועוד ועוד. ישנה התעוררות שמערערת את הבסיס הקיומי המוצק שבנינו ולמעשה מחולל בנו שינוי ומהפך. המחלוקות הפנימיות בתוך החברה הישראלית ,מונחות על קו השבר הזה, שאותו מציע הרב, והוא המעבר מהלאומיות היותר מצומצמת אל תפיסת עולם אוניברסלית. המאמץ הלאומי המצומצם עדיין נדרש וביתר שאת. במיוחד עכשיו. משימות של בטחון והתיישבות וייצוב החברה ועוד ועוד. יחד עם זה, מהרבה כיוונים, בתוך החברה הישראלית , ובמעגלים שהולכים ומתרחבים נראה כאילו הדרישה מישראל לקחת אחריות רחבה יותר, הולכת ומתעצמת, ולעיתים תבוא לידי ביטוי בשנאה חרם ונידוי. הרב צופה את המחלוקת הקשה הזאת:

"..וכשצריך העולם לעבור עניין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות גם כן כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת שיש עמה מגרעות של אהבה פרטית יתרה".

את הריסת הלאומיות חוינו באופן הכואב ביותר בשסע הנוראי של המהפכה המשפטית וכעת נראה שהוא הולך ומתרחב סביב סוגיית המלחמה והחטופים.

האחריות מוטלת דווקא על הציבור שלנו

הקרע ההולך ומתרחב לנגד עינינו יכול ללמד אותנו כי הפרדוקס הקיומי ההיסטורי הזה איננו או–או, או לאומיות מצומצמת של הימין או לאומיות אוניברסלית של השמאל, אלא, גם וגם.האחריות על ה'גם וגם' מוטלת דווקא על הציבור שלנו. מתוך הלאומיות הפרטית ,דווקא מתוך עומק החיבור לארץ ולתורה,תצמח הלאומיות האוניברסלית.

רק מתוך מחויבות עמוקה ללאומית הפרטית, כאשר יהיו לה שורשים עמוקים, היא באמת תשיג את מטרותיה ותהוה אור לעולם.

אני עוקבת בהתפעלות רבה אחרי מפעל ההתיישבות הצעירה אחרי מסירות הנפש של הנוער בחוות ואומרת להם, תדעו שאתם שליחים של הסיפור הציוני הגדול. עליכם ליצור קשר ושפה אל עם ישראל לגווניו, לחבר את המפעל שלכם לשליחות הגדולה שלו בעולם, אתם לא פועלים לעצמכם. כך נכון לגבי ביטויי הגבורה והמופת בצבא. תיהי ההקרבה הגדולה הזדמנות למשהו גדול שנפתח, בתודעה ובחיבורים שנוצרים, שפה שמתחדשת. גם בתוך המחנה שלנו. וישנן דוגמאות מרגשות לתהליכים שהולכים ונפתחים ומשנים דפטסי מחשבה שהתאבנו במשך שנים . כמו ברית הנגב וההר ועוד ועוד.

עלינו להבין את שורש קימונו בעולם

הרב טוען שהמעבר לתודעה אוניברסלית מתקנת את התודעה הלאומית הפרטית. והוא מסביר זאת דרך הדיון במסכת סוכה.

ישנה שם מחלוקת לגבי הפסוק "והביטו אל אשר דקרו" (זכריה יב, י), האם מדובר על מותו של משיח בן יוסף או של יצר הרע. הרב מאחד את שתי הדעות. חידושו המהפכני של הרב הוא שמשיח בן יוסף, הדוגל בלאומיות לא מבוררת דייה, קרוב בעניינו ליצר הרע:

"נמצא שביטול יצהר והריגת משיח בן יוסף קרובים הם בענינם זה לזה. לפיכך נחלקו חז"ל בפרק החליל על הפסוק 'והביטו את אשר דקרו' אם הוא על משיח בן יוסף שנהרג או על יצר הרע שנהרג"

הדברים נכונים גם לצורך הגדול לאיחוי פנימי בתוכנו וגם לתפקיד שיש לנו כלפי העולם.

גם בתוך אויבנו הקמים עלינו הולך ונוצר ציר, עדיין שברירי ורופף מול כוחות חזקים מידי, אבל הוא חידוש משמעותי, שמחפש שפה אחרת ואולי יכול בעתיד להתחבר אלינו אם נשכיל אנחנו להבין את תפקידנו. אומנם המצב נראה הפוך לגמרי אבל, באופן פרדוקסלי, ניתן לראות את ההתעוררות האנטישמית בעולם נגדנו, כמסמלת עניין גדול בקיומנו וציפייה שנוביל בשורה לעולם. אם נבין את שורש קיומנו בעולם ואת גודל שליחותנו מול המציאות, אולי נזכה לגאולה שלמה.

==

הרבנית הדסה פרומן היא אשת חינוך, תושבת תקוע.