מי לא רלוונטי?! | סיפור לג' אלול

ד"ר קרמרמן נכנס לרכב ברגע האחרון, שני רגעים לאחר שנזכר בהרצאה שיש לו הערב. שני הרגעים האלה הספיקו לו רק כדי למצוא את המפתחות לרכב. זה היה פרק זמן קצר מכדי להיזכר איפה ההרצאה, שלא לדבר על להכין אותה. הוא זכר רק שזו הרצאה בכנס על הרב קוק, ושהוא אמור להרצות על מידת הרלוונטיות שלו לדורנו. את הנושא הוא זכר בעיקר מפני שזו הייתה ההרצאה הקבועה שלו, כל פעם על הוגה דעות יהודי אחר שעבר זמנו. היה צריך רק למצוא בכל פעם את המקורות המתאימים, שיוכיחו את הטענה שכל ספר שנכתב בעבר – "עבר", לצורך העניין, זה לפני עשור ומעלה – לא יכול להיות רלוונטי במציאות של המאה ה-21.

עומס התנועה בכניסה לירושלים היה זמן מתאים לסדר את המחשבות לקראת ההרצאה, אך עם זאת הוא הגביר את הלחץ לקראת ההרצאה עצמה, שכן הוא האריך את זמן הנסיעה אליה. הוא הפעיל רדיו כדי להירגע. ברדיו שרו על בן אדם שיש לו כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. הוא העביר לתחנה אחרת, שם התראיין איש ציבור כלשהו, ומראיין צמא כותרות ניסה לשסות אותו במתחריו הפוליטיים. איש הציבור אמר שתפיסתו היא לא לתקוף את הרשע אלא להוסיף צדק.

הרכב כבר נכנס בשערי ירושלים, ומוסד הרב קוק נצפה בצד, אבל בפנים הכבישים נראו חסומים לחלוטין. רק אז קרמרמן העלה בדעתו שאולי הכנס בכלל לא בירושלים. הוא הרי לא מצא זמן להסתכל על פרטי האירוע, ורק יצא מנקודת הנחה שאיפה יכולים לדבר על הרב קוק מחוץ לירושלים. בחסות הפקקים הוא עצר להסתכל על ההזמנה, וראה שהיא בכלל באחת מערי המרכז. הוא שם בווייז את רחוב הרא"ה ברמת גן, ונסע.

"ברגע שהבחין שהוא ברחוב הרב קוק – כיבה את הווייז"

ברדיו, חבר כנסת טען שאנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה, ואחר כך השמיעו שיר שביקש לא לכלוא אותו בשום כלוב ולא לסכם אותו בויקיפדיה. מחשבותיו של קרמרמן ניסו למצוא מקורות להרצאה בעל פה, ולא הצליחו. הוא עבר מהרדיו לספוטיפיי, ונפל על פודקאסט שבו איזשהו קואוצ'ר דיבר על חיבור האדם אל עצמו.

סוף סוף הנוף מול עיניו נהיה עירוני. וייז הוביל אותו מעיר לעיר, בלי לספר לו איפה נגמרת גבעתיים ומתחילה רמת גן, והאם ייתכן שהוא בכלל בקרית אונו. ברגע שהבחין שהוא ברחוב הרב קוק, קרמרמן כיבה את הווייז ונסע בעצמו אל המספר הרצוי ברחוב.

כשהגיע לכתובת, הוא לא מצא שם אולם כנסים, אלא סוכת אבלים. כך הוא הבין שהגיע לרחוב הרב קוק בעיר הלא נכונה. תמונות של חייל עמדו על השולחנות. מתחת לאחד מהם, בכתב ידו של החייל, היה רשום מכתב אחרון שכתב. אני מוכן להתמסר לכלל ישראל, בידיעה ברורה שמתוך המלחמה הזאת עוד ייצא משיח.

"אפליקציה למציאת מקורות"

ביציאה מסוכת האבלים, מישהו עם כיפה סרוגה וציציות בחוץ שאל אותו אם הוא במקרה נוסע לרמת גן. הוא ענה שכן, והציע לו להצטרף. תוך כדי נסיעה, ווייז – אולי כעונש על שקרמרמן כיבה אותו לפני הזמן – הראה לו שהוא הולך להגיע בדיוק לדקה שבה תתחיל ההרצאה שלו. הדוקטור פרק בקול רם את תסכולו על שאין לו זמן להכין מקורות להרצאה. הטרמפיסט, בקור רוח ובחיוך, אמר: למה לא אמרת מראש. לא מזמן העלינו גרסה ראשונית של אפליקציה למציאת מקורות. לא צריך טקסט כתוב, אתה יכול רק לדבר – והאפליקציה תמצא לך מקורות למה שאמרת.

אתה מפתח אפליקציות? תמה קרמרמן, שעד עכשיו סבר שהוא מסיע מחנך בחזרה לישיבה שלו.

הקב"ה מתגלה בכל תחום, צריך רק לדעת לחפש, אמר הטרמפיסט ושלח לו קישור להורדת האפליקציה.

הטרמפיסט ירד, מעודד את קרמרמן שהחל להתייאש מהדרך הארוכה והמתמשכת. רק אז קרמרמן הוריד את האפליקציה ודיבר אליה. הוא פרק באוזניה את כל מה שעבר עליו היום. מהשירים ששמע על כנפי רוח (אורות הקודש א, סד) ואי היסגרות בשום כלוב והגדרה (קובץ ג, רעט), דרך המרואיינים שסרבו לקבול על הרשע (ערפילי טוהר עמ' לט) ולפחד מדרך ארוכה (הרב וייצמן ע"פ אורות התחיה ה ועוד), ועד לחייל המתמסר לכלל ישראל (שו"ת משפט כהן קמב) ומאמין במשיח שיצמח מהמלחמה (אורות המלחמה א). כולל מפתח האפליקציות שמאמין במשמעות הרוחנית של כל תחום עיסוק (מוסר אביך ב, ד), והדרך שזוחלת קמעא קמעא אבל מתקדמת (אגרת תשנג). בסוף הוא נזכר גם בפודקאסט שקרא לו לעצור ולהקשיב בעיקר לעצמו (אורות הקודש ג, צז; אורות התשובה טו, י).

****

מתנשם ומתנשף הגיע קרמרמן להרצאה. איפה היית, לחש לו המנחה, המרצה שלפניך משך את הזמן עד שתגיע. נשארו לך עשר דקות לדבר. אל תדאג, ענה קרמרמן, זה ייקח אפילו פחות.

"דור נפלא ומלא תימהון"

מורי ורבותיי, התבקשתי לענות על השאלה אם דמותו של הרב קוק עוד רלוונטית לתקופתנו. ובכן, אני חושב שכל ספר שנכתב בעבר, מאבד את הרלוונטיות שלו כמה שנים לאחר מכן, כשהמציאות משנה את פניה. אבל זה בנוגע לספרים. דרך חיים שלמה, לעומת זאת, יכולה לגעת בבני אדם למשך דורות. במיוחד בדורנו, דור נפלא ומלא תימהון, שאור וחושך משמשים בו בערבוביה (עקבי הצאן, מאמר 'הדור').

________

חיים אקשטיין הוא מחבר הספר לנוער 'סודות מן המרתף – בעקבות הראי"ה קוק'