יש נשים מסורבות גט, האם הרעיון של הסכם קדם-נישואים, כלומר כפיה על ידי מזונות אשה מוגדלים מאוד הוא רעיון טוב?

יש בו כמה בעיות: בעיה ראשונה: גט מעושה. הבעל חייב לתת את הגט מרצונו ולא בכפיה, וגם זה סוג של כפיה.

אבל לא מכריחים את הבעל לתת גט. יש לו ברירה לשלם מזונות גדולים?

בכל זאת. בעיה שניה: אסמכתא. כאשר הבעל חותם על ההסכם בו מתחייב לשלם אותם המזונות, הוא בטוח שזה לא יקרה, שהרי הוא אוהב את אשתו, וזה נקרא אסמכתא, כלומר התחייבות שאין האדם מתייחס אליה בגמירות דעת.

אבל הוא חתום?

ידוע. בעיה שלישית: גדולי הדור. נושא זה של התרת אשה נשואה וכתוצאה מזה מעמד הכשרות של הילדים שייוולדו ,היא בעיה חמורה מאוד, שלא כל רב יכול להכריע בה אלא רק גדולי הדור.

ומי הם גדולי הדור?

לא אני. בעיה רביעית: גדולי העבר. בעיה זו אינה חדשה. בכל הדורות היו מסורבות גט לצערנו, וגדולי עולם דאגו לתקנתן ובכל זאת נמנעו מלהשתמש בפתרון הזה. ובודאי אנו לא יותר חכמים מהם.

אולי התופעה של סרבנות גט התפשטה?

נקודה חמישית: תופעה מצומצמת. לא נכון. לפי המספרים של בתי דין רבניים, מדובר בתופעה מצומצמת של כמה מאות, כאשר כמות הנשים המסרבות גט היא קצת יותר גדולה מכמות הגברים שמסרבים. כמובן גם בעיה של אשה אחת יש לפתור, אך אין ליצור רושם שמדובר במכת מדינה.

ומה הפתרון?

נקודה שישית: בנין הנישואים. במקום לטרוח לפתור בעיות של גירושין, יש להקדיש מאמץ לכך שהנישואים יהיו מאושרים, ולהדריך את הזוגות להבנה הדדית והתחשבות הדדית, והכל באהבת ואחוה ושלום ורעות.