בכנסת השיקו היום ח"כים מהשמאל את המתווה המדיני לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מיסודו של מזכ"ל מפלגת העבודה ח"כ חיליק בר. מטרת התוכנית היא העלאת אפשרות להסכם קבע בין ישראל והפלסטינים.

על פי המתווה תכיר ישראל במדינה פלסטינית שבירתה במזרח ירושלים. בנוסף ישראל תענה רשמית ליוזמה הערבית. במקום פינוי ישובים תיווצר האופציה להישארות ישראלים תחת המדינה הפלסטינית שתקום – כתושבים או אזרחים של המדינה הפלסטינית (תוך הבטחת ביטחונם).

סעיף נוסף מדבר על גישה מועדפת של ישראלים באזורים הפלסטינים ושל פלסטינים בשטחי ישראל למטרות ביקור, פולחן ותיירות במקומות החשובים לו בצד השני (תחת מגבלות ופיקוח) כמו גם גם לעסקים, כלכלה מדע ואקדמיה.

 במתווה יש גם "מרשמים״ לתרופה מדינית וביטחונית לרצועת עזה דרך תגבור הכוחות הלא-חמאסיים ברצועה ולמזרח ירושלים וכן הסדרי ביטחון מקיפים. והצעות מסגרת לנושא הגבולות, הפליטים וירושלים. לפיהן ישראל תחליט על הגבולות וצאצאי הפליטים ייישארו במדינות מגוריהם, למעט הפליטים המקוריים שיוכלו לחזור לישראל מסיבות הומניטריות.

במהלך הצגת הדברים תקף ח"כ בר בחריפות את שלטון הימין בישראל:  "הימין של היום הוא כבר מזמן לא הימין של פעם, זה שהכרנו וכיבדנו, הימיןהציוני לאומי. ימין שידע להיות פרגמטי כדי להבטיח את עתידה של ישראל ואת עתיד המפעל הציוני. אותו ימין עליו נהגו לומר כי ״רק הימין יכול להביא שלום״. הימין הזה כבר מת. הימין של היום איבד את הציונות והלאומיות שבו, כאשר במידה רבה הוא חבר באופן מעוות לשמאל המאוד קיצוני, בכך ששניהם מעדיפים ואף מקדמים בפועל, את קיומה של מדינה דו–לאומית. אג'נדה ימנית קיצונית-משיחית זו שינתה את פני הימין שלהיום. היא הפכה אותו מימין לאומי לימין דו– לאומי, ומימין ציוני לימין פוסט–ציוני. מזל שמחוללי הימין הציוני האידיאולוגי, לא היו תבוסתנים כמו אלו המתיימרים להיות "ממשיכי דרכם" היום. אם היו כמותם, אזי לבטח ישראל עדיין הייתה מדינת אויב של מצרים, גדולת אויבותינו ההיסטורית."