קראתי את דבריו של הרב אברהם אנג'ל על מצג הצדיקות של עזרא שיינברג, ברצוני לתקן שלא מדובר בצדיק גדול שחטא. אלא בשחקן גדול שהטעה את כולנו. מצג שקר של רשע גדול שעטה על עצמו מסכה של צדיק יסוד עולם.

הרב אנג'ל סיפר כי נביא השקר היה עושה סיום ש"ס בבלי כל שנה, כל זאת מלבד ש"ס משניות שהיה לומד בהתמדה במשך שנה שלימה, ומקנח בסיום כל שנה על ספר הזוהר. כולנו התפלאנו על גודל ההתמדה של הרב וגודל הצדיקות שלו. למעלה מיכולת של תלמיד ישיבה רגיל. איך לא נעריץ את המתמיד הגדול הזה. אבל כשהיום מתברר לנו כי מדובר בנוכל, אנו יודעים לומר כי הוא לא סיים אפילו מסכת אחת. הכל היה מצג של שקר. הכל מסכה.

נכון שהוא היה בא שעה לפני התפילה אחרי טבילה במקווה ונשאר ללמוד שעה אחריה עם טלית ותפילין. זה היה כמעט הזמן היחיד שהוא היה בבית המדרש. ההופעה הזו בבית המדרש נועדה לשרת את תדמיתו כשקדן גדול. וזהו זה. מלבד זאת אף אחד לא ראה אותו לומד במשך היום.

כל הצדיקות הגדולה וההתמדה הגדולה נדרשה מאחרים. משמרים בלילות חמישי היו דרישה מהתלמידים לנורמות גבוהות. הוא לא היה נוכח אתנו במשמרים של לילות חמישי, הוא רק היה מוסר שיעור לפני הנץ. במקרים מועטים הוא נכח במישמר כל הלילה, אולי פעם בשנה.

אף אחד מאיתנו לא הרהר אחריו. גם אני לא הרהרתי אחריו כלל וכלל. אפילו אחרי שהרב אנג'ל אסף את התלמידים בישיבה וסיפר להם שמדובר בנוכל אני העדפתי להאמין להרה"ג עזרא שיינברג שליט"א. לקח לי הרבה זמן להבין את גודל הנוכלות שנפלתי בה. לקח לי ולאשתי הרבה מן להבין שלא מדובר בצדיק שנפל אלא ברשע ונוכל שנגלתה צביעותו.

חשוב לי לומר כי למדתי בישיבה הזאת שנים ארוכות, הערצתי אותו. שמעתי לעצותיו. ידעתי שיש לו כח ראייה רוחני, אבל חשוב לי לומר שתורה לא הייתה פה. כשאני מסתכל לאחור אני רואה כי סך כל השעות בהן עזרא שיינברג נכח בבית המדרש היה מועט ביותר, הוא לא היה נוכח בשיעורים ולא נוכח בתפילות אחרות חוץ משחרית. כשביקשנו נוכחות גבוהה יותר בסדרים ובתפילות הוא תמיד אמר שהוא לא מצליח ללמוד בבית המדרש כי כל הזמן אנשים פונים אליו, לכן הוא צריך להתבודד.

אף אחד לא יכול באמת לומר מה עזרא עשה בזמנו החופשי, והיה לו המון זמן חופשי. בזמן המועט שכן ראינו אותו הוא ידע לשדר את הדמות של הצדיק העליון הפרוש שלא מקבל נשים ולא מסתכל על נשים. דורש מאיתנו דרישות גבוהות בצניעות ובקדושה, בלימוד ובמסירות נפש, הדרישות שיצרו לו את דמות של צדיק יסוד עולם.

על גדלות התורה שאיננה יכולים להעיד כל בני הישיבה. הוא אכן נתן שיעורים, אבל מעולם הוא לא נדרש להוכיח את דבריו. כשהיו באים בני הישיבה לדון ולהקשות עליו. הוא לא התמודד עם השאלות והיה אומר: זאת האמת וקבלוה. אנחנו חשבנו שהוא כך כל צדיק וגדול וקדוש ואנחנו כל כך קטנים ושפלים ונמוכים. לא העזנו להתווכח איתו.

זו בוודאי הייתה טעות שלנו. עברנו על מה שכתוב בתורה "לא תגורו מפני איש". ובגמרא (סנהדרין ז.) פירשו שאדם לא צריך לאגור את שאלותיו, לסגור ולבטל אותם. להפך צריך אדם לשאול כל מה שמעיק לו. כל מה שמוקשה לו מגמרות ומידיעות אחרות. כשהיו לנו שאלות על דבריו שאלנו רבנים אחרים, לא הקשנו עלינו. יראנו מהתדמית של צדיק יסוד עולם שהוא בנה סביבו בכשרון רב כל כך.

אני כותב את כל זה לא בשביל להצדיק את הטעות. אלא כדי ללמד לאחרים שלא יטעו בנוכלים אחרים. שלא ישאלו איך התורה שלו לא הגנה עליו. ובכן דעו לכם. לא הייתה לו תורה. הייתה לו אחיזת עיניים.

(הכותב הוא אברך בישיבתו של הרב עזרא שיינברג)