ניחום אבלים: מה עושים? ובעיקר מה לא

מצווה גדולה מאוד לנחם אבלים, אבל אין מצווה להיות חסר טאקט. לאחר שישב שבעה על אביו, צחי פנטון מגיש 35 עצות למנחם המתחיל חלק מהן מבוססות על מקרים שקרו באמת

מה עושים בניחום אבלים? ובעיקר מה לא
  אילוסטרציה שאטרסטוק

בהמלצת רבים, אני מפרסם כאן את "המדריך למנחם המתחיל"… לגזור ולשמור:

==

יש דבר אחד שאליו לא באמת מתכוננים ואין בו ניסיון קודם. אבלות. נכון שמדי פעם עולות כל מיני מחשבות, אבל אנחנו מדחיקים אותן וטוב שכך. זה טוב שלא מנוסים, טוב שזו לא שיגרה. אז לטובת אלו שמדי פעם הולכים לנחם אבלים, קיבצנו כאן מניסיוננו המשפחתי הקטן לאחרונה כמה עצות כתוצאה מכל מיני מצבים מביכים, או אפילו משעשעים במגבלות הצער הנדרש. המדריך כתוב בלשון זכר, כי בדרך כלל הם הבעייתיים, אבל הוא נכון לשני המיגדרים… אז הנה לפניכם המדריך למנחם המתחיל.

המדריך למנחם המתחיל

1) מצווה גדולה מאוד לנחם אבלים. החכם מכל אדם כבר אמר: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו".

2) כאשר אתה מקבל הודעה אודות לוויה או שבעה, אנא סייע להפיץ את המידע לעוד מעגלי חברים. זה מאוד עוזר למשפחה בעודה טרודה בדברים רבים אחרים.

3) אם יש לך אפשרות אנא סייע בהבאת כסאות, ספסלים, שרפרפי אבלים, ספר תורה וכדומה, או שאל את האבלים מה עוד צריך.

4) במידה ובין האבלים יש צאצאים הגרים במיקום אחר מהבית שבו יושבים שבעה, כדאי לוודא היכן בדיוק הם יושבים כדי למנוע נסיעה לשווא.. יש כאלו היושבים בביתם הרגיל חלק מהזמן.

5) אם אתה גבר ומעל בר-מצווה השתדל להגיע להשלים מניין. טוב מניין אחד בשבוע משלוש שעות בזמן אחר.

6) כשאתה מגיע לאבלים, לפי ההלכה לא אומרים להם את המילה "שלום". אפשר פשוט להתחיל את השיחה במשפט "הצטערתי מאוד לשמוע".

7) כמו כן עדיף לא להושיט יד לברכת שלום. עם זאת, כמובן מי שפונה עם יד מושטת מותר להחזיר כדי שלא לפגוע!

8) הלכה למעשה שמותר לבוא לנחם גם בשלושת הימים הראשונים, ובוודאי שצריך לבוא לצורך השלמת מנין בשלושת התפילות.

9) מותר למנחם לפתוח בדברים אם צריך (לפי הגר"י וולדנברג ההגבלה היא רק למבקר הראשון בשבעה). בכל מקרה השתדל להמנע מלשבת בשקט שעה ארוכה ומביכה. דבר עם האבלים.

10) אם אתה במצב עמידה לפני האבלים, אל תישאר לעמוד אלא נחם בקצרה וחפש כסא פנוי. הצוואר ממש כואב לאבלים כשמסתכלים בזוית חדה למעלה.

11) אל תשב הרחק מאחור אם יש כסא פנוי ליד האבלים. הם באמת שמחים לראות אותך ורוצים מאוד לדבר אתך. בלי שיצטרכו לצעוק.

12) אל תשב בכסאות הנמוכים של האבלים. אתה לא באמת רוצה להסתבך עם עין הרע. חמסה. חמסה. חמסה.

13) זכור, באת לנחם, לא לייאש. משפטים כמו: "זה נורא! מה תעשו עכשיו? איך תמשיכו לחיות בלי ראש המשפחה???" לא ממש מנחמים…

14) אם יש לך זכרונות וסיפורים מהנפטר, ספר לאבלים ואפילו שב לכתוב ושלח להם. הם כמהים לכל הסיפורים הללו. כל פרט שנראה לך קטן, למשפחה הוא חשוב מאוד.

15) עם זאת אם יש לך משהו רע לומר עליו, שמור את זה בלבך בבקשה…

16) כל דבר תורה הוא לכבודו של הנפטר. אם אתה תלמיד חכם אמור רעיון קצר, ואם אפשר תקשר זאת לנפטר.

17) אל תגיע לשבעה על מנת להפיץ, למכור ולשווק ספר או מיזם חדש שלך. וגם לא בשביל לקיים חוג בית. השבעה נועדה רק על מנת לנחם את האבלים.

18) למי שלא מכיר, במשפחה דתית לומדים משניות בין מנחה לערבית (בין השקיעה לצאת הכוכבים). בזמן הזה אי אפשר להקדיש תשומת לב. לכן תכננו את הביקור כך שיהיה זמן לשבת עם האבלים באופן אישי או לפני מנחה או אחרי ערבית.

19) השתדל לא לבוא בין 8-9 בבוקר וגם לא בין 14:00-16:00. בניגוד לדעה הקדומה, גם אבלים רעבים. חוץ מזה באמת לא נעים לאכול מול עיני המנחמים.

20) אם השעה כבר 22:00, אפילו אם יש הרבה אנשים תגיד שאתה צריך ללכת. לאבלים יש על מה לדבר ביניהם, הם גם רוצים לאכול ארוחת ערב ולמרבה ההפתעה הם גם רוצים לישון.

21) אם אתה רואה שנשארת לבד, יש סיכוי שאתה 'תקוע' ותגיד שאתה חייב ללכת. האבלים לא אמורים להעביר לך את הזמן.. והם ממש היו מעדיפים כעת כמה דקות של פרטיות.

22) אל תתחיל לספר איך הוריך או סביך נפטרו. זה אשכרה לא הזמן המתאים וזה ממש, אבל ממש ממש, לא מעניין כרגע את האבלים.

23) עדיף לא לשאול "איך הוא מת". שאל "איך הוא חי". זה הרבה יותר מעניין ופי מיליון יותר חשוב. אפשר ללמוד מזה על הנפטר וגם על תולדות ישראל. תאמינו לי כל אחד הוא סיפור מרתק ויש מה ללמוד ממנו.

24) אם ממש חייבים, אפשר להתחיל ב״הוא היה חולה הרבה זמן?״ והאבל כבר יחליט לבד אם בא לו לספר איך הוא נפטר.

25) אל תתחיל לפטפט בצד עם מנחמים אחרים. או שתדבר עם האבלים או שתקשיב להם. זה נראה לא טוב שאתה לא מתעניין בהם או שהם לא מעניינים אותך.

26) אל תביא מתנה. או עציץ. אם כבר אתה רוצה להביא משהו אז נהוג להביא אוכל. מה לעשות, אבלים צריכים להימנע מלהכין אוכל בעצמם.

27) תורנות אוכל של השכנים זה דבר מקסים ונפלא. אין כמו העם שלנו! (חבר'ה הייתן מ-ד-ה-י-מ-ו-ת!).

28) מומלץ לברר כשרויות לפני שמביאים אוכל. אוכל קנוי עם הכשר ושתיה תופסים תמיד.

29) אין צורך לשאול את האבל כל חמש דקות אם הוא רוצה לשתות או לאכול. מספיק פעם בחצי שעה.

30) אם מבקשים ממך ללמד משניות, אל תסרב. את הנימוסים תשאיר לגבאי בבית כנסת שמציע לך לעלות ל"שישי". נראה אותך מסרב אז…

31) כשאתה עוזב, אל תתחיל עם הבדיחות על אשכנזים וספרדים (״למה ספרדים אומרים מן השמים תנוחמו? כי אצלם הנפטר לא משאיר שום ירושה. אז רק מהשמים ינחמו אותך״) תהיה בטוח שכבר אלף איש אמרו את זה לפניך.

32) אמור פשוט את הנוסח האשכנזי המלא (כווווולה 12 מילים ללמוד בעל פה, מה נסגר?) או הספרדי הקומפקטי (3 מילים..) או סתם ״משתתף בצערך״. זה גם בסדר גמור.

33) השתדל לא להתקשר לאבלים בטלפון בזמן השבעה. אם אין ברירה שלח ווטסאפ או סמס. האבלים לא צמודים לטלפון בזמן ישיבתם וגם לא יפה מצידם לשוחח בטלפון כשיושבים לידם מנחמים.

34) אם לא הספקת להגיע בזמן השבעה עדיין ישמחו לשמוע ממך. התקשר או שלח הודעה. האבלים עדיין אבלים גם לאחר שבעה ימים.

35) אם הגעת לשבעה, אבל הדלת סגורה ויש שקט חשוד. יש מצב שהם לא ישנים, אלא שהשבעה בעצם הסתיימה אתמול…

==

שנזכה תמיד רק לבשורות טובות ובבנין ציון ננוחם….

לתגובות, צחי פנטו: tsachi.fenton@brkt.co.il

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
דבילי ביותר!!
אבי | 12-07-2015 21:33
אין פה חידוש או שנינות, מאמר ומסקנות דביליות ביותר!!
2
בשורות טובות.
| 13-07-2015 0:28
תוכן
3
איפשור ורגישות
חננאל טחובר | 13-07-2015 16:22
בסד כדאי להיות רגיש מאד לשפת הגוף ולמה שהאבל אומר. לעיתים מתאים לו שנדבר, לפעמים לא. המצבים משתנים מעת לעת ומאדם לאדם (הן האבל והן המנחם) וקורה שהדבר מחליף צורה תוך כדי הניחום. כמו כן ראוי לשים לב מה חשוב לו: יש מקומות שהדבר העיקרי הוא קבלת הדין, יש אבלים שחשוב להם לדבר על הנפטר, לעיתים על הצער שלהם, לפעמים מה שמעניין אותם זה הקושי הכלכלי / הטכני ואלף דברים אחרים. אנו באים עם אג'נדה מסויימת, עם כוונה לדבר תוכן מסויים אך זה לא בהכרח מה שהאבל רוצה! דבר נוסף - איפשור. אין אנו יודעים בוודאות אם משהו מתאים. אנו מאפשרים בקצרה לאבל להשיח את ליבו (בשני המובנים: להשיח לאחרים את צערו או להסיח מדעתו ולדבר על דברים אחרים) וכל זאת בקצרה מאד וברמז. מכאן והלאה האבל ייבחר אם וכאשר כיצד להגיב ולפי זה השיחה תמשיך אם בכלל. אנו שם בשבילו, לא בשבילנו והעיקר העיקר - במידה שמתאים והוא מסכים - לתת לו חיבוק. בלי מילים, בלי טפיחות 'פלמח' בלי שום תוספת. מותר וכדאי אם אינך בטוח להציע במילים את החיבוק (כן, לאמר: אפשר לתת חיבוק?!). לפעמים זה הרבה יותר חשוב מכל מה שתאמר.
4
תודה!
אורית קמיר | 29-04-2018 9:47
שכל ישר ורגישות. תודה על הפירוט