מכתב שבעים הרבנים הקוראים שלא למכור ולהשכיר דירות לערבים, הוציא את השמאל הישראלי מכליו.

עם פרסום המכתב, עלו בתקשורות קריאות להעמדה לדין של הרב שמואל אליהו בעוון הסתה והטפה לגזענות, ולפטר את שאר הרבנים החתומים על גילוי הדעת, בשל היותם עובדי מדינה שאסור להם להביע דעה פוליטית.

"המטה למען ארץ ישראל" בדק מבחינה משפטית, את חוות הדעת הקוראות להעמיד לדין את הרבנים ומצא, כי לא ניתן להעמיד את הרבנים לדין.

לפי לשון המחוקק בחוק העונשין (ס' 144א), "גזענות" מוגדרת: כ"רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני"

במטה מסבירים כי קריאה לחרם כלכלי או הדרה כלכלית אינם נכללים בהגדרת "גזענות" בחוק העונשין.

יתרה מכך, ס' 144ג בחוק העונשין מחריג מפורשות פרסומים דתיים מעבירת ההסתה לגזענות:

"(ב)   פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה לפי סעיף 144ב, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות."

 כל זאת מעבר לחופש הדת וחופש הביטוי המתירים ביטויים אלה ומגנים עליהם כזכויות אדם בסיסיות בחברה דמוקרטית.

 עו"ד אביעד ויסולי, יו"ר המטה:

"הקריאה ליהודים להימנע מהשכרת או מכירת דירות או קרקעות בארץ ישראל לערבים אינה מהווה עבירה פלילית כלל ועיקר.  זאת ועוד – בהיות קריאה זו "דעת תורה" היא מוגנת על ידי חופש הביטוי וחופש הדת במדינה דמוקרטית, קל וחומר במדינה יהודית שחרתה על דגלה להוות את הבית הלאומי של העם היהודי. 

"יש להצטער כי כל אלה המגנים את "מכתב הרבנים" נאלמים דום וממלאים פיהם מים בכל הקשור לגילויי הגזענות האנטי-יהודית הקיצונית במגזר הערבי, כגון החוק ברשות הפלשתינאית האוסר על מכירה או השכרת בתים או קרקעות ליהודים וקובע על כך עונש מוות, או ההגבלות הדרקוניות על כניסת ותפילת יהודים בהר הבית מול חופש פולחן מלא למוסלמים."