להופעה של שולי רנד בירושלים קדמו לא מעט פרסומים בעיתונות החילונית ולא בכדי- נראה כי רנד הוא אחד האמנים שזוכים להערכה אמיתית מכל הגוונים של היהדות. יעידו על כך שני פרסי "אופיר" למשחק  שזכה בהם – ב 1992 ללא כיפה וב 2004 עם כובע, זקן וחליפה מצוחצחת.

ומי שהיה אי פעם בהופעה שלו יודע – שחקן נשאר שחקן, הופעה של רנד היא שילוב של הצגה מצוינת, עצות מועילות ושירים מחזקים. נראה כי תכלית ההופעה אינה להעביר את הזמן בכיף, כמו שהיה אפשר לחשוב בטעות, כי בדרך כלל באמת מאד כיף בהופעות שלו, אלא לעורר למחשבה, לתפילה ובקיצור – לקָרֶב.

"בדרך כלל" כי הפעם ההופעה, שהתקיימה במוצאי שבת, היתה מלווה בתחושה אחרת. בעיצומה של המציאות הקשה באזור הכרמל, להרים הופעה שתכליתה שבח, הודיה ובקשה אל ה' יתברך – משימה לא פשוטה. בתחילת ההופעה שולי מסביר שהחליט לקיים את המופע בכל זאת על מנת לקיים מצוות "ועבדת את השם בשמחה" דייקא כשלא פשוט להיות בשמחה.

ההופעה נפתחת ב"סגולה" שנכתב על ההתבוללות בגולה, מלווה בהרבה הדגמות (שחקן, כבר אמרנו?) ומסתיים בהארכה גדולה של המלים "הנה את גאולה". אחר כך פונה רנד להסביר שלכל כאב יש "תכלית", אפילו עכשיו ו"מעורר אותי שוב לתפילה".

השיר הבא, "סיעתא דשמייא", שיר גאוני שמרכז בתוכו את כל מה שכובש בשולי: הרבה פניה אל השם יתברך, דו שיח עם הקהל, עוד קצת פניה אל קודשא-בריך-הוא, הומור עצמי לא מבוטל, שיחה קצרה עם בורא עולם, מתן כבוד לכל העוסקים במלאכה, כריזמה בלתי נדלית וכמה מלים לסיום מכוונות אל מי שאמר והיה העולם…

שולי רנד בהופעה (הדס כהן)

מאין נובעות השיחות האינסופיות הללו? שולי מעיד על ומספר שלא התכוון להיות "מהמשייגנע האלה" שמתבודדים ביערות, אבל יש לו "גיס מאד משכנע". כנראה בגלל זה שירים כמו "מוחין דקטנות" ו"בן מלך" הם אצלו עיקר התוכן. קריאות כמו "בכוחותיי האחרונים" או "טאטע" בסוף "המשורר" הצליחו לעורר את כולנו, אני מאמינה. אולי אפילו היה מי שיצא לשדה אחר כך…

ולמשמע המלים שדה ויער בערב כזה – הלב נקרע. בשירים "שירת העשבים" ו"שער הדמעות", הקהל שר איתו. במיוחד כשהוא מעלה את הטונים ואת הווליום, כאילו לא די במלות השיר כדי שאנשים ירצו ללכת הביתה (או לשדה) ולבכות. 

בשלב הזה עולה לבמה עידן עמדי עם שירו "כאב של לוחמים" ועם "רפא א-ל", ששר עם רנד "בשני קולות". בנקודה הזאת העצב כבר כמעט ניצח, מזל שאחריו היו "אייכה" שלקח את הכאב והפנה אותו אל השם יתברך ו"שירת העשבים", שהגדיל להדגיש את קול הבס המכשף של שולי אל קול הבוסר המתקתק של עידן.

לאחר פרידה בחיבוק (מסתבר שהקשר ביניהם לא מסתכם בגובה, אלא נושא בתוכו גם דואט משותף ל"אייכּה" ב"כוכב נולד" – שאפּו על הקירוב!!), ממשיכים עם "אושר" (כנראה שלהיות מפורסם בארץ לא בדיוק פותר אותך מניסיון הפרנסה), עם "נקודה טובה" שמוקדש לחזרתם במהרה ובשלום של יהונתן פולארד וגלעד שליט ועם "מתוך שינה" – שיר שיכול להוציא דמעות גם מהאדם הציני ביותר ביום כיף בלונה פארק…

למזלנו אחד החושים המיוחדים שנטע השם יתברך בשולי רנד הוא החוש השביעי, שמאפשר לו לדעת תמיד מה רוצה הקהל, מתי, כמה ואיך בדיוק (אבל בדיוק). בזכותו הצליח להכניס שיר בן 9 דקות (!!) – "מה חדש במדע" של מאיר אריאל (ועוד לזכות לתשועות על שיחת הקירוב שהוא) ובזכותו הצליח להלחין את "אלוקיי נשמה", השיר האחרון בהופעה (וכולל השתחוות קבועה ב"מודה") ולהבדיל אלף אלפי הבדלות את "טמבל" של ארקדי דוכין, כך שיישמעו אחרת ממה שרגילים.

בזכות זה גם הגדיל לעשות ולתת הדרן את "אחותי", שכמובן מוקדש למיכל אשתו, אבל בעצם מוציא את כולנו עם תחושה שלמרות הכל – "ימים טובים באים עלינו". בערב כזה, מאדם כזה, בצורה הזאת, זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע. שנזכה לבשורות טובות בקרוב.

האזינו לשיר "אלוקי" בביצוע שולי רנד:

[[[http://www.youtube.com/watch?v=IcNqCJaRkHI&feature=related]]]

===

שולי רנד מארח את עידן עמדי,  נר שלישי של חנוכה, בנייני האומה.