הרב פישר סובר הפוך מהשולחן ערוך / תגובה

אני כותב מילים אלו בשעת לילה מאוחרת, אף שאינני יודע אם אתר 'סרוגים' יואיל לפרסם מאמר שהוא בגדר "תגובה לתגובה", וודאי שאינני יודע אם הקוראים יטריחו עצם לקרוא אותו. ולמרות זאת, אני כותב מילים אלו לכבוד התורה ולכבוד לומדיה. אני כותב משום שמאמרו של הרב אורי בצלאל פישר, שהגיב באריכות לדבריי בעניין גיור קטינים, מעורר בי את התקווה שגם בימים של שו"ת סמס וטוקבקים עדיין יש סיכוי לדיאלוג רציני ומעמיק, גם אם קשה ונוקב, בין לומדי התורה.

למרות האמורים, לא אטריח את הקוראים במענה מפורט על כל מילה ומילה שכתב הרב פישר, והרוצה להרחיב ימצא עיסוק בכל אחד ואחד מן המקורות שאותם הביא (ובלמעלה מ-100 מקורות נוספים) במאמרי שבגליון ל"ד של כתב העת 'תחומין'.

אתמקד בשני הטיעונים התוכניים המרכזיים שהציג, הראשון הלכתי והשני ערכי:

א. הרב פישר מזכיר שיטה הסבורה כי גר שנתגייר בקטנותו איננו גר גמור אלא אם קיבל עליו עול מצוות בגדלותו, וממילא אם לא שמר מצוות כשהגדיל הרי שלא קיבל מצוות והגיור אינו תקף.  הרב פישר מבקש לעגן טענה זו בדברי השולחן-ערוך, שכתב כך (יו"ד רסח, ז-ח): "קטן…יכול למחות כשיגדל ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים: במה דברים אמורים, כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהג יהדות שהגדיל שוב אינו יכול למחות".

השולחן ערוך כתב כי דווקא לאחר שהגר נהג "מנהג יהדות" אין הוא יכול למחות. ומכאן לומד הרב פישר שלדעת השולחן-ערוך "מנהג יהדות הוא קבלת מצוות, צריך קבלת מצוות בעת הגדלות".

אך המעיין בדברי השולחן ערוך יראה כי ההיפך הוא הנכון. השולחן ערוך כתב בפירוש כי כל עוד הקטן לא נהג מנהג יהדות הוא יכול למחות ולבטל את הגירות. מבואר בדבריו כי דווקא זכות מחאה יש לקטן, אך אם אין הוא מוחה הגירות נשארת בתוקפה גם אם לא נהג מנהג יהדות!

כלומר, לדעת השולחן ערוך (כדעת רוב מוחלט וגמור של הראשונים) הגירות חלה באופן גמור כבר ברגע הגיור, אלא שכל עוד הילד לא נהג מנהג יהדות יש לו זכות למחות ולומר שאין הוא רוצה בה. לאחר שינהג מנהג יהדות (שאגב, בפשטות איננו מחייב שמירת מצוות גמורה אלא רק מעשה יהודי כלשהו כגון תפילה או ברכה) הוא יוכיח שהוא מקבל את הגירות מרצונו ושוב לא תהיה לו זכות מחאה. ואכן, רוב-ככל הפוסקים הניחו כדבר פשוט שאין צורך בשמירת מצוות בשעת הבגרות, ולחלקם הפניתי במאמרי הנ"ל.

ב. הרב פישר כותב במאמרו: "יש מקום להיכנס לדחקים ולמחלוקות בין הפוסקים כשמדובר בשעת הדחק. השאלה היא, האם אכן, הגענו למצב של שעת הדחק?". ולאחר מכן הוא מאריך לטעון כי מכיוון ששיעור הגויים בישראל הוא רק 5% והם הולכים ומתמעטים, אין כאן "שעת הדחק".

אודה ואתוודה: כאב לי באופן אישי לקרוא שורות אלו. בלי להתווכח על נתונים דמוגרפיים, כל מי שחשוף למרחב הישראלי – בצבא, באוניברסיטה, בעבודה – רואה כיצד בכל מחלקה בצבא ובכל כיתה באוניברסיטה יושבים ישראלים שאינם יהודים, ואין כל אפשרות להבחין בינם ובין חבריהם היהודים.

מציאות זו מביאה לשיעור עצום של נישואים בין יהודים ללא-יהודים. כל מקרה כזה של נישואין, קורע משפחה שלימה מעם ישראל ומנתק אותה מיהדותה. גם אם במקרה האישה יהודייה ו'רק' הבעל אינו-יהודי, המשמעות של נישואין כאלו על הקשר ליהדות, הן של הזוג וילדיהם והן של משפחתם וחבריהם, היא הרסנית.

מי שמבקש להתעלם ממציאות זו ולטעון שאין זו "שעת הדחק", מבקש למעשה להיפרד מן החברה הישראלית שאינה שומרת מצוות ולהפקיר אותה לתהליך של התבוללות והתמוססות הזהות היהודית דווקא בתוך ארץ הקודש.  צר לי, הרב פישר, אך ארגון 'צהר' לא ייתן לזה לקרות.

והערה אחרונה לסיום: אי אפשר לתבן בלא בר, אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, ואי אפשר למחלוקת בלי קורטוב של שנאת חינם.

הרב פישר חותם את מאמרו בכך ש"הרב אברהם סתיו כותב שאלו שמחמירים בגיור אינם מבינים בגיור ורק מצהירים הצהרות".

דומני כי בדברים אלו עבר הרב פישר על עצת חכמים: "הרוצה לשקר ירחיק עדותו". לו היה הרב פישר טוען שלחשתי לו משפט זה בחדרי חדרים, קשה היה לי להתגונן מול דבריו. אך מכיוון שהוא טוען שכתבתי דברים חמורים אלו במאמרי הנ"ל, הרי שכל אדם יכול לפתוח את המאמר ולראות שלא היו דברים מעולם.