מליאת הכנסת קיימה ישיבה מיוחדת לזכרו של השר לשעבר אורי אורבך ז"ל, במלאות ארבעה חודשים לפטירתו.

אורבך, נבחר לכנסת ה-18 ושימש כסגן יו"ר הכנסת וכיו"ר סיעת הבית היהודי. בכנסת ה-19 שימש כשר לאזרחים ותיקים ונפטר כחודש לפני הבחירות לכנסת ה-20. בצירוף מקרים, הדיון שנקבע היום, חל ביום בו נולד לבנו של אורי בן, מה שהפך את אורי לראשונה לסבא, אך הוא לא זכה לראות את נכדו.

לאחר שהדיון נפתח בדקת דומיה, אמר יו"ר הכנסת יולי יואל אדשלטיין: "אורי היה איש יוצא דופן במקומותינו, הן בעיתונות ובוודאי בזירה הציבורית. בכל תחנה אליה הגיע בחייו, הטביע חותם של ממש, וב"דרכו השקטה", כפי שבחר להגדיר את עצמו, הוליך רבים והותיר טביעות אצבעות שלא ימחו.

הוא היה כשרון נדיר, סופר פורה ועיתונאי מושחז, ויחד עם זה לא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי: היה לו הומור כובש, מדויק ומשובח; הוא הביט על הסובבים אותו בגובה העיניים ועל מציאות חיינו בעין טובה, באופטימיות גדולה ותמיד בחיוך, מתחת לשפמו שהפך לסימן היכר. השפעתו על דור שלם של כותבים, עורכים ועיתונאים- הייתה על-זמנית. מאמרו "הטובים לתקשורת" והתנהלותו בזירה הזו במשך שנים, עוררו השראה בקרב רבים מבני הציונות הדתית שהעיסוק ביצירה ובעיתונות, שהיום נראים מובנים מאליהם, היה אז עבורם כמעט מחוץ לתחום."

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: אחד הדברים שמייחדים את אורי זה שאנחנו לא יודעים מה הוא היה אומר, הכוח שלו היה במקוריות המדהימה הזו, שחיברה בין כולנו. הייתה לו את היכולת המופלאה הזו לגשר בין ציבורים. אני חושב שהוא היה אדם מאוד טוב לב כי השנינות שלו הייתה כמו גרזן חד וכשהוא היה רוצה להיות חד ואכזר הוא יכול היה, אבל לאורך עשרות שנים הוא כמעט אף פעם לא עשה את זה. הייתה לו חיוביות בתוך נשמתו. הוא היה דעתן ולא היה מתבטל בפני הבריות אבל הוא התעמת איתם בדרך מיוחדת שלא יצרה את תגובת הנגד. הוא בלט בעניין הזה ולכן כולם כל כך אהבו אותו.

לאורי הייתה אמפתיה לציבורים שהוא דיבר אליהם ועבורם. הוא הפך את המשרד לאזרחים ותיקים למשרד פעיל ומלא יצירתיות, הוא עשה את זה עם הרבה שכל ועם הרבה לב. הוא גם חשב שצירך לצאת מהמאחז המצומצם של הציבור הדתי ולפנות לציבורים רחבים ולחבר אותם. הוא גם פילס את הדרך של הציבור הדתי בתקשורת, ואחרים הלכו בעקבותיו. הכאב שאנחנו חשנו בלכתו הותיר חלל אמיתי, אנחנו יכולים להתנחם בכך שפעולתו של אורי, וכתיבתו השאירה כאן חותם שהעם שלנו ינצור ויחקוק על לוח ליבו. אני אזכור אותו כאישיות בלתי רגילה.

ח"כ שלי יחימוביץ', שחוגגת יום הולדת משותף עם אורבך (שניהם בני אותו גיל) אמרה: "כואב ומקומם ולא צודק שמסלול חייו של הטוב שבכולם נגדע בגיל כל כך צעיר בייסורים ובטרם עת. הכרנו כעיתונאים צעירים, היה לנו המון על מה לדבר ולצחוק ולהסכים. תהום אידאולוגית הייתה פעורה ביננו אבל קצרה היריעה מלתאר על כמה הסכמנו. גילינו שנולדנו באותה שנה באותו היום ואפילו באותה שנה. מסלול החיים שלהו היה מאוד דומה, הבתים שגדלנו, צורת החשיבה, הקרירה בתקשורת ואז המעבר לפוליטיקה. היינו מחליפים הודעות בזמן הדיונים כאן עם אותם הערות, כמובן ששלו היו הרבה יותר שנונות.

הוא נהג ללעוג על מי שאמר עליו שהוא מתון ונהג למר "זה שאני נחמד לא אומר שאני מתון". הוא היה מאוד אידאולוגי. דווקא מי שהגינונים שלו היו כל כך צנועים, היה מנהיג ופורץ דרך. שינה לחלוטין את השיח התקשורתי והפך אותה לפחות חד ממידת, הוא היה גם זה שהמציא את המפד"ל מחדש ונלחם שיהיו פריימריז. הס.מ.ס הלפני האחרון שקיבלתי היה בבוקר של הפריימריז במפלגת העבודה, הוא כתב "אני מאחל לך הצלחה גדולה במפלגה קטנה". ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנו הייתה "יופי, יופי".

יו"ר הבית היהודי שר החינוך נפתלי בנט אמר בדיון: אורי, אתה נוכח מבחינתי כמעט כל יום. בחודשים האחרונים לא היה עם מי להתייעץ ולפעמים זה גם נראה ככה. אורי תיאר כאן את הציונות הדתית כיפיפייה הנרדמת, כשאני חושב על זה אורי הוא המלאך שבא עם האבקה והעיר את הציונות הדתית.

זה משהו לא מקובל בפוליטיקה שמישהו מפנה את הדרך ומזמין מישהו אחר לרוץ לראשות המפלגה. אני לא אשכח את הטלפון שהוא קורה לי לבוא לכנסת ואומר לי שאפשר לעשות משהו גדול. הוא גם העיר את המשרד לאזרחים ותיקים. אנחנו יודעים שבלי החזון והאומץ של אורי לא היינו פה. לאורי היה אומץ לב אזרחי, להיות בסיטואציה שבה כולם אומרים משהו ואתה אומר את ההפך. אורי תמיד עמד על דעתו. ההספד הכי טוב לאורי הוא בעשייה, אנחנו ניקח על עצמנו להיות קצת יותר אורים.