ח"כ אביגדור ליברמן הגן היום (רביעי) במפתיע על הממשלה. בראיון לגלי צה"ל הוא אומר: "הרמטכ"ל חייב לבצע את החלטת הקבינט גם אם הוא לא מסכים איתה – אבל אסור לו בשום פנים ואופן להתפטר, הוא הקול השפוי היחיד בקבינט".
נזכיר כי אמש דיווחנו על עימות קשה בין הרמטכ"ל אייל זמיר לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, סביב החלטת הדרג המדיני כי יש לצאת לכבוש את רצועת עזה.
ישראל כ"ץ מגיב ליאיר נתניהו: "זו זכותו של הרמטכ"ל"
הרמטכ"ל אייל זמיר הזהיר ואמר כי חטופים עלולים להיהרג כתוצאה מהלחימה. הבוקר, גורמים במערכת הביטחון מסרו כי אף עשרות חיילים עלולים למות בקרב. בנוסף, חטופים ששוחררו משבי חמאס מסרו כי מחבלי חמאס הטמינו פצצות בקרבת החטופים, והם מתכוונים לפוצץ אותן אם הם מזהיר כי צה"ל מתקרב אליהם.
הטקסט לא מקורי מביא בשם אומרם אתה בן 74. מעירים אותך ב־6 בבוקר ומספרים לך שפרויקט חייך, זה שדחפת בכוח במשך עשורים תוך התעלמות מכל סימן אזהרה – קרס. לא חולל – קרס. לא באשמת אחרים – אלא בגללך. אתה נכנס לרכב ונוסע אל המקום שמכונה "הבור", עם צוות שנשאר סביבך לא כי הוא מאמין – אלא כי הוא פוחד. בדרך אתה מקבל עוד ועוד דיווחים – וכל אחד מהם מוכיח מה שכולם צעקו לך במשך חודשים, שנים: הזנחת, התעלמת, מינית אנשים כושלים רק כי הם נאמנים לך אישית, ולא לפרויקט. אבל אתה לא מסוגל להודות. לא מסוגל להביט במראה ולהגיד: טעיתי. במקום זה, אתה שותק. לא בגלל עומק הניתוח, אלא כי אין לך תשובות. אתה סגור בתוך בועה שמונעת ממך להבין כמה גדול הנזק שגרמת. אתה מגיע לבור – ולא מאמין. לא מאמין שידעת על סימנים, התראות, התרעות, ולא עשית כלום. אתה לא מתהפך מבגידה – אלא מהבהלה שאולי סוף-סוף תיחשף ערוותך. בפנים אתה רותח, אבל לא כי בגדו בך. אלא כי הם לא כיסו עליך כמו פעם. אתה שואל: "למה לא העירו אותי?&quo