דידייה דרוגבה, הוא שחקן עצום, ואולי הגדול והמשמעותי בתולדות צ'לסי. השחקן שהבקיע את שער השוויון שהביא למועדון הלונדוני את אליפות אירופה הראשונות בתולדותיו. אבל הרבה מעבר למשמעות שלו במגרש, דרגובה היה משמעותי מחוץ למגרש, כשעצר מלחמת אזרחים עקובה מדם.

אחרי שהוביל את נבחרת חוף השנהב למונדיאל ראשון בתולדותיה דרוגבה לקח דרוגבה את המיקרופון בחגיגות ויחד עם חבריו לנבחרת כרע ברך ואמר את המילים הבאות: "גברי ונשות חוף השנהב, מהצפון, הדרום, המרכז והמערב, הוכחנו היום שכל האייבורים (תושבי חוף השנהב) יכולים להתקיים יחד ולשחק יחד עבור מטרה משותפת: להעפיל למונדיאל.

"הבטחנו שהחגיגה תאחד את האנשים. היום אנו מתחננים, בבקשה – על ברכינו – סלחו. סלחו, סלחו. המדינה הכי עשירה באפריקה לא צריכה להתדרדר למלחמה כזאת. בבקשה, הניחו את כלי הנשק. ערכו בחירות, ארגנו בחירות. הכל יהיה טוב יותר."

הקריאה עבדה והפסקת האש הושגה זמן קצר לאחר מכן. השחקן לא הסתפק באמירה בטלוויזיה, לאחר המשחק הוא נפגש עם מנהיגי שני הצדדים, ושכנע אותם לקיים את המשחק הבא של הנבחרת מול מדגסקר בבירת המורדים, בואקה. לאחר מכן הוא אמר: "לראות את שני המנהיגים ביחד במהלך נגינת ההמנונים היה רגע מרגש במיוחד, הרגשתי באותו הרגע שחוף השנהב נולדה מחדש".

אנחנו נמצאים יומיים לפני תשעה באב, בו נצום על חורבן בית המקדש. בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם ומלחמת אחים. הסיפור של דידייה דרוגבה ממחיש כיצד אדם אחד, שמשתמש במעמדו ובכוחו בצורה נכונה, יכול להפוך סכסוך הרסני למסר של שלום ואחדות. דרוגבה, כוכב כדורגל במדינת חוף השנהב, ניצל את מעמדו כדי לעצור מלחמת אזרחים עקובה מדם. הוא לא הסתפק בתהילה על המגרש, אלא הפך למנהיג שקרא לאחדות והצליח להביא להפוגה ולשיחות שלום בין הצדדים הלוחמים.

תשעה באב: הדרך לנהל מחלוקת

מחלוקות הן חלק טבעי מחיינו, אך עלינו ללמוד כיצד לנהל אותן בדרך של כבוד הדדי, הקשבה וחתירה לאחדות. כפי שדרוגבה השתמש בכוחו לאחד את עמו, כך עלינו לשאוף להשתמש בכוחות שלנו – בין אם הם גדולים או קטנים – כדי לגשר על פערים ולמנוע פירוד.

בפרשת דברים, משה רבנו נפרד מעם ישראל בתפקידו כמנהיג. לאחר שנים של הנהגה – הוצאת העם ממצרים, ניהול מלחמות והובלה במדבר – הוא יודע כי לא ייכנס לארץ ישראל. במקום להתמקד בתהילה האישית שלו, משה בוחר להפוך למורה ומחנך. ספר דברים הוא בעצם נאום ארוך שבו משה מלמד את העם, מזכיר להם את ההיסטוריה שלהם, מחזק את אמונתם ומכין אותם לעתיד בארץ המובטחת. הוא משתמש בכוחו כמנהיג כדי להשאיר מורשת של תורה, ערכים ואחדות.

הר הבית מקום בית המקדש | צילום: מנהלת הר הבית

משה מלמד אותנו שמנהיגות אמיתית אינה רק צבאית, מדינית או פוליטית. מנהיג אמיתי הוא מי שיודע לאחד את עמו, להנחיל ערכים ולהיות מורה דרך. בניגוד למנהיגים בעמים אחרים, שבהיסטוריה לעיתים היו מנותקים מהעם ופעלו מתוך אינטרסים אישיים, משה מראה שמנהיג בעם ישראל הוא חלק מהעם, מחובר אליו ומחויב לשלומו ולשלמותו.

שבת שלום וצום קל ומשמעותי!