לפני שבוע שוחחתי עם קצין צעיר שמשרת בעזה. הוא ביקש לשוחח עימי על הוראות פתיחה באש על אזרחים. העליתי בפניו מספר עקרונות שאמורים לדעתי, להוות יסוד לפעולותיו.

א. אם מחבל מסכן אותו או את חייליו הוא חייב להרוג את המחבל גם אם הוא פוגע בבלתי מעורבים.

ב. הפעלת כח לפי פקודות הצבא אינה מותרת למטרות ענישה או נקמה. אם הוא או חייליו יורים על אנשים שלא מסכנים אותם אז הוא עובר על איסור "לא תרצח".

ג. עוד אמרתי לו שבכל השטח האפור שבין המקרים האלה אני סומך עליו שיקבל את ההכרעות המבצעיות והמוסריות הנכונות. גם אם הוא יטעה בשיקול דעתו, הדם הוא על הידיים של חמאס שהרי חמאס משתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי. צריך לזכור שהתמיכה העממית בחמאס הייתה רחבה מאוד ואין זה לא משנה אם האזרחים בעזה תמכו בחמאס מבחירה חופשית או משטיפת מוח.

הדילמות של אותו קצין נבעו בעיקר מההתקהלויות ומהתוהו ובוהו במרכזי החלוקה. חמאס, כמובן, הוא האחראי המרכזי לתוהו ובוהו בנושא חלוקת המזון. הוא חוטף, בוזז ומרעיב את עמו. חמאס גם משתמש במשבר ההומניטרי המסתמן בעזה כנשק טקטי. הרי אילו חמאס היה נכנע ומחזיר את כל החטופים הרי שכל תושבי עזה יקבלו את האוכל והמקלט הראוי.

הצטערתי שהקצין לא קיבל מענה ממפקדיו

שיחת הטלפון גרמה לי צער גדול מכיוון שנחשף בפני פן נוסף בקושי הגדול של המלחמה. הצטערתי מאוד שאותו קצין צעיר, מסור לעמו ולמולדתו ודבוק בערכים מוסריים ויהודיים חייב להתמודד עם בעיות מוסריות כל כך קשות שאין להם פתרונות מושלמים. ועם כל זאת, הצטערתי מאוד שהקצין הצעיר לא קיבל תשובות הולמות מהמפקדים שלו. ראוי היה שנושאי התפקידים החשובים ביותר במדינה, כלומר, ראש הממשלה והרמטכ"ל יבהירו את מדיניותם של ממשלת ישראל וצבא ההגנה לישראל בנושא אחריותנו לאוכלוסייה העזתית.

כן! העזתים הם אויבים! אבל האם מדינת ישראל מעוניינת בהרעבה של ילדים קטנים ותינוקות? ברור שהתשובה היא לא! השאלה הזאת חשובה ביותר מכיוון ששרים בכירים הביעו עמדה, כביכול יהודית, שניתן להפיל פצצת אטום על עזה או להרעיב את כל האוכלוסייה. בעולם רואים קשר ישיר בין האמירות האלו לבין המצב בעזה וראש הממשלה חייב להסביר לנו ולעולם מהי המדיניות של ממשלת ישראל ומדוע הוא דוחה את דברי שריו הבכירים.

בזמן המצור על ביירות במלחמת לבנון הראשונה כתב הרב גורן כך: "אי לזאת אנכי על משמרתי אעמודה. אין כל צל של ספק שההלכה… בדבר החובה במצור להשאיר רוח רביעית פתוח כדי לתת לאויב אפשרות למלט נפשו, היא בתוקף גם במלחמת "שלום הגליל" בלבנון. שלדעת כולי עלמא אנו מצווים לפתוח לאויבים רוח אחת שתהיה חד סטרית, כדי לאפשר לברוח מן העיר ולמלט את נפשם. והרי זוהי מטרתנו ומטרתה הרשמית המוצהרת של ממשלת ישראל ושל צה"ל. ואסור לסגור את ביירות הרמטית מארבע רוחותיה, אבל רשאים אנו למנוע מהם הבאת תגבורת באנשים במזון ובמים, כדי להביא אותם לידי כניעה מהירה ללא שפיכות דמים של חפים מפשע".

"במידה מסוימת חובה זו מוטלת גם על רבני ישראל, להפעיל את מידת הרחמנות שבתורה ושבהלכה, ביחוד כאשר ההלכה היא ברורה בנידון זה ומחייבת, פן יצא חילול השם חס וחלילה שיאמרו שתורת ישראל מאפשרת הריגת חפים מפשע עם מרצחים ללא הבחנה. ויש לציין בסיפוק שצה"ל נהג כן כל ימי המצור בביירות, שאיפשר לכל מי שרצה לברוח מביירות, יכול היה למלט נפשו ונפש אשתו וילדיו, כפי שההלכה מחייבת."

הגדרת העזתים כ'עמלק' גורמת לבלבול

אף על פי שהאויב העזתי אכזרי ונחוש הרבה יותר מהמחבלים ששהו בבירות, ולמרות שבניגוד לעזה בבירות שהו אוכלוסיות רבות שלא היו מזוהות עם אש"ף, אני רוצה להתמקד בעיקרון אחד מדבריו של הרב גורן. הרב גורן כותב שגם במלחמה עם ישראל נוהג במידת הרחמנות. רחמנות אינה מידה נוצרית שאומצה על ידי היהודים אלא מידה יהודית שאומצה על ידי אומות העולם הנאורות. לראות תינוק עזתי בתת תזונה ולא לרחם עליו הוא לא מעשה של גבורה יהודית אלא של ברוטליות מלחמתית אכזרית. מה שמצופה מחייל יהודי כשהוא רואה תינוק גוסס הוא לתת לו מזון כדי להחיות את נפשו.

האויב העזתי הוא אכזרי ומרושע, אולם הגדרתו כ"עמלק" מבלבלת מאוד כיוון שהציווי התנכי מחייב את הריגתם של כל בני העמלקי כולל נשים וטף. הדיבורים על עמלקים מצד רבנים ופוליטיקאים מסויימים מזיק מאוד מכיוון שהם נותנים תחושה שהיהדות היום צריכה לחזור לנורמות אכזריות מזמן התנ"ך שלא רלוונטיות לאדם המודרני.

אף חייל ישראלי לא יהרוג ילד או תינוק שלא מאיים עליו והנורמות התנכיות סותרות את פקודות צבא ההגנה לישראל. אין לי ספק שאין הרעבה מכוונת מצד מדינת ישראל, אבל ברור שבאופן שאנחנו מנהלים את האירוע, לפחות על פי ה"וול סטרייר ג'ורנל", עיתון פרו ישראלי מובהק, תינוקות רבים באיזורים שבשליטת צה"ל בעזה לא מקבלים אוכל שיכול לקיים אותם. אנחנו לא אשמים במצב אבל אנחנו אחראים לו! חלק ניכר מחוסנם של חיילנו נטוע בעובדה שצה"ל הוא צבא מוסרי. חיילים שהרגו בטעות בלתי מעורבים צריכים, כך אני מקווה, לחזור לשגרת חייהם מתוך ידיעה שהצבא שלנו פועל באופן מוסרי בתנאים קשים מאוד ובוודאי לא הורג בלתי מעורבים בכוונה תחילה.

אם נאבד את היתרון המוסרי שלנו, לא רק שהיעילות המבצעית שלנו תיפגע אלא חוסננו הנפשי ייפגע כפליים.

הגיע הזמן שנשמע מראש הממשלה ומהרמטכ"ל מהן הנורמות המוסריות המנחות אותנו במלחמה האכזרית עם אויב אכזר. העמימות מסוכנת מאוד. ראוי היה גם שהרבנים הראשיים, בדומה לרב גורן, יביעו עמדה ממלכתית בנושא. אני, באופן אישי, לא מוכן שהנורמות המוסריות שלי יהיו תנ"כיות וידלגו על אלפי שנות תורה שבעל פה. האם מישהו חושב שנחזור לקיים את מצוות אשת יפת תואר? גם בעת מלחמה קשה אסור לנו לאבד את המוסר האנושי הבסיסי שהעם היהודי הביא לעולם.

==

הרב ירמי סטיבסקי הוא מחנך בתיכון הימלפרב בירושלים