יום אחרי שנפל בקרב ברצועת עזה, סמל שלמה יקיר שרם הי"ד מובא למנוחות כעת (שלישי) בבית העלמין הצבאי בכפר עציון. לפני ההלוויה, הציבור הגיע ועמד לצדי הדרך עם דגלי ישראל, כדי לחלוק כבוד אחרון לטנקיסט בדרכו האחרונה.

צפו בשידור ישיר:

סא"ל עידן גולדשטיין נשא דברי פרידה בשם צה"ל: "שלמה, אני עומד כאן יחד עם משפחתך וחבריך, המומים וכואבים על לכתך בטרם עת. לאורך כל שירותך ביצעת את תפקידך בצורה הטובה ביותר. היית לוחם מקצועי ואמיץ, איש של עשייה. שאפת למצוינות ולא ויתרת לעצמך. בדמותך בלטה אהבתך לתורה ואמונה גדולה. התגייסת עם אמת פנימית, צניעות וחיוך שלא כבה. כל משימה עשית בשקט ובנועם, לא ביקשת שיראו אותך. היה לך ענווה שלא מובנת מאליה. מי שהכיר אותך יודע שהיית לוחם חד, מקצועי ומסור. השארת אחריך שובל של טוב – וזו מורשתך שכרוכה במורשתנו. קשה לתאר את גודל החלל שהותיר שלמה במותו".

ראש המכינה הספיד: "קשה להספיד תלמיד אהוב שהיה כבן"

ראש מכינת עצמונה, הרב רעי פרץ: "קשה לי מאד המעמד הזה, להספיד תלמיד אהוב שהיה כבן. תלמיד 17 שנפל במכינה הזאת. נלקחת מאיתנו בימי בין המצרים שבהם מתאבלים על בית המקדש, ועכשיו מתאבלים על המוות שלך. אמרת לי שאתה רוצה להיות עבד אמיתי של הקב"ה, לטהר את הלב שלנו מרגשות מזויפים שמשתלטים עלינו. בתחילת דרכך במכינה לא היה לך קל, אבל לא ויתרת, ובמקביל נכנסת לאחריות מטבח – האחריות הכבדה ביותר במכינה. את הכל עשית בענווה, בצניעות, ובלי להתבלט. בכל הזדמנות שהיה לך הגעת למכינה להמשיך להתמלא בתורה, ולא ויתרת לאף אחד. אחד הר"מים אמר שהוא מרגיש שפגש אדם שרק עכשיו יצא מבית המדרש".

"היית כל כך טוב ויותר. אתה נמצא עכשיו במקום שבו אין בריה שיכולה לשאר, ליד רבי עקיבא. נפלת מות גיבורים, וחיית את הסיסמה של המכינה, 'עם כלביא יקום'" הוסיף. "בשנתיים האחרונות העם קם ונלחם ברוע שקם מסביבנו, והמחיר כבד מנשוא. שלומי, אתה אבדה ענקית למשפחתך, חבריך למכינה, ליישוב, לנשק ולכל עם ישראל".

"שלומי היקר, אחוז עכשיו בכיסא הכבוד שאתה קרוב אליו, ובקש מריבונו של עולם שיראה את המסירות העצומה של בניך, של המשפחה השכולה הזו" סיכם. "החזר את כל החטופים, רפא את הפצועים, שלח את התנחומים לכל המשפחות, עשה למען טבוחים על ייחודיך, עזרנו לנצח את כל אויבינו ותבנה מהרה את בית קדשנו ותפארתנו".

ראש מועצת אפרת דובי שפלר אמר בהספדו כי "שלמה היה יקיר שלנו, עלם חמודות. כך בדיוק נראו חייליו של המלך דוד, ספרא וסיפא. הוא בחר בלימוד התורה במקביל לשירות האומה בחיל השיריון, ולא במקום. גם וגם – זה כל כך טבעי ופשוט אצלו". עוד פנה לבני המשפחה ואמר כי "אני מתחייב כאן: נעשה מה שביכולתנו על מנת לצעוד איתכם במסלול החדש והנורא שהחיים זימנו לכם, ולהקל על הצער והכאב גם אחרי ימי השבעה".

מיטל, אחותו של שלומי, נפרדה בעצב מאחיה: "אני לא מעכלת שזה באמת אתה. תמיד היית כזה מיוחד, משהו באמת נדיר. היית מחפש רק איך אפשר לעזור. יש לך נשמה טהורה, אתגעגע לנוכחות המרגיעה שלך ולשבתות שלנו ביחד עם דברי התורה המחבקים. לא נעלמת, אתה פה – פשוט במקום אחר, מקום טוב, עם כל החיילים למעלה. תנוח עכשיו, נתת מספיק. תן כח לאמא ואבא. אוהבת אותך וחושבת עליך תמיד".

האח נתן הוסיף והספיד: "שלומי זה אחד שתמיד מצליח להישאר חיובי, גם כשהוא הכי מותש הוא עם חיוך תמיד על הפנים. תמיד שואל מה אפשר לעזור ומה צריך. זה אחד שעושה את כל העבודה בשקט, בצד, לא מתבלט ולא מבקש כלום מאף אחד. החיוך מדבק, ואתה מרגיש שהוא רואה אותך ורק רוצה לעזור באהבה. הוא אהב לעזור ורצה לעזור. שלומי היה מוכן להקריב את עצמו בשביל המדינה – ואח שלי זה מי שעשה את ההקרבה הזו. אם היו שואלים אותו אם היה רוצה לעשות תפקיד פחות משמעותי, או לעזוב את הארץ, הוא היה עונה – בחיים לא. הוא עשה את התיקון שלו, וזה למה הוא כבר לא פה".

גם הסבתא שולמית נפרדה מנכדה: "הלב זועק והדמעות זולגות. אני כל כך מתגעגעת אליך. בשבתות האחרונות שהמשפחה הייתה אצלנו לא הגעת, כי היית בעזה. תמיד הבעת אמונה שלמה שאתה עושה את הדבר הנכון ונלחם למען ישראל. היית צדיק אמיתי, כולך רק נתינה. אני מנסה להתנחם בידיעה שאתה נמצא קרוב לכיסא הכבוד, והמלאכים כבר באים לקראתך ללוות אותך למקום הראוי לך".

שרם נפל בתקרית קשה שאירעה במהלך פעילות מבצעית בצפון רצועת עזה, לצד שני לוחמים נוספים: סמל ראשון שהם מנחם, בן 21 ממושב ירדנה, וסמל יולי פקטור, בן 19 מראשון לציון. השלושה נפלו בקרב לאחר שטנק שבו שהו נפגע במהלך לחימה בשטח.