הדמוקרטיה הישראלית עומדת בפני מבחן קיומי. לא מדובר במשבר חד-פעמי או במתח פוליטי רגיל, אלא בשחיקה מתמשכת של הנורמות הבסיסיות המאפשרות חיים משותפים במדינה דמוקרטית. השבוע קיבלנו שתי דוגמאות מובהקות למצב הזה – משני קצות המפה הפוליטית – שמדגימות עד כמה רחוקים אנו מהכללים הבסיסיים של אחריות לאומית.
מימין, אנו עדים לסירוב של שר המשפטים יריב לוין וראש הממשלה בנימין נתניהו להכיר בשופט יצחק עמית כנשיא המכהן של בית המשפט העליון. עמית נכנס לתפקידו לפי כל הכללים וללא עוררין משפטי כלשהו. ההתנגדות אינה נובעת מפגם בהליך או מחוסר התאמה מקצועית, אלא מהזהות האישית של הממונה ומהשקפותיו המשפטיות.
משמאל, אנו עדים להתקוממות כמעט אוטומטית נגד מינויו של אלוף (מיל') דוד זיני לראש השב"כ. זיני הוא מפקד עתיר זכויות, לוחם מוערך ואיש מערכת ביטחון ותיק שתרומתו למדינה ניכרת בכל תחומי פעילותו. אך ההתנגדות אליו נובעת לא מהערכה מקצועית, אלא בשל עמדותיו הדתיות והלאומיות.
האבסורד מתחדד כאשר נטען שראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים שאינו מאפשר לו למנות את ראש השב"כ. זוהי פרשנות מרחיקת לכת של מגבלות משפטיות, הנוטלת מממשלה נבחרת את יכולתה הבסיסית למשול ולמנות מועמדים שהיא רואה בהם ראויים.
חברה דמוקרטית מחייבת ביקורת ערנית על מועמדים לתפקידים בכירים. אך יש הבדל עמוק בין ביקורת לגיטימית לבין פסילה אוטומטית על רקע השקפת עולם. האתגר שלנו הוא לשמר את האיזון הדק בין הצורך בביקורת ציבורית לבין הצורך לאפשר למערכת הפוליטית לתפקד.
כאשר אדם נבחן קודם כל על פי תיוגיו הפוליטיים ורק אחר כך על פי כישוריו המקצועיים, אנו פוגעים ביסודות הדמוקרטיה. מדינה המבוססת על פסילות הדדיות ולא על לגיטימציה הדדית מאבדת את יכולתה למשוך אליה את המוכשרים ביותר ולהבטיח שירות ציבורי ברמה גבוהה.
במהלך השנים איבדנו דמויות ציבוריות מהמעלה הראשונה לא בגלל חוסר התאמה מקצועית, אלא בשל סערות תקשורת, עתירות משפטיות וקמפיינים פוליטיים. המכנה המשותף: שיקולים זרים ניצחו את האחריות הלאומית.
התוצאה של מצב זה היא קריסה הדרגתית של האמון ההדדי בין המחנות השונים בחברה הישראלית. כאשר כל מינוי הופך לשדה קרב אידיאולוגי, המדינה מאבדת את יכולתה למשוך אליה כישרונות ולהבטיח רציפות בניהול המערכות החיוניות.
מינויו של דוד זיני מהווה מבחן בגרות לכולנו. זיני אינו רק מועמד נוסף – הוא לוחם ומפקד שהוביל חיילים בשדה הקרב, ידע להפעיל מערכות מודיעין רגישות והוביל תהליכים מערכתיים מורכבים. תרומתו לביטחון המדינה מוכחת ומוכרת.
אם יש ביקורת לגיטימית על מועמדותו, יש לבחון אותה בקפידה ובשקיפות. אך אסור לנו לאפשר מציאות שבה כל מינוי נידון קודם כל דרך משקפיים אידיאולוגיים. מינויו צריך להיבחן לפי עקרונות השירות הציבורי: יושרה, ניסיון מוכח ויכולת הנהגה.
הפתרון אינו בוויתורים הדדיים או בפשרות חצויות, אלא בחזרה לכללי המשחק הדמוקרטיים הבסיסיים:
ראש ממשלה נבחר זכאי לבחור מועמדים מקצועיים שהוא נותן בהם אמון, בכפוף לביקורת ציבורית לגיטימית. המערכת המשפטית מחויבת לאיזון בין הצורך בפיקוח לבין הצורך לאפשר שלטון יעיל. הציבור צריך לדרוש אחריות ושקיפות, אך לא טוטליות ולא חרמות.
הדמוקרטיה אינה דורשת אחידות, אך היא מחייבת כללים של הסכמה על מרחב משותף. מדינה נבנית על קבלה הדדית, לא על דחייה הדדית. כל עוד אדם ראוי לתפקיד, עומד בדרישות המקצועיות ומתחייב לפעול בממלכתיות, אין מקום לפסול אותו על סמך השקפת עולמו האישית.
השיח הציבורי חייב לחזור למרכז, למתינות ולהבנה שהשוני הוא עוצמה, לא חולשה. הגיעה השעה לסיים את עידן הפסילות ולבחור בדרך של אחריות לאומית אמיתית. רק כך נוכל לבנות מדינה חזקה ויציבה לדורות הבאים.
=======
יאיר בלחובסקי הוא יו"ר עמותת 'נאמני תל חי'
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
