ב-24 שעות האחרונות, הרבה ישראלים מתמרמרים בעצמם וממרמרים אחרים, כנגד הישגי המערכה חסרת התקדים כנגד איראן. הם מנפחים מכל פרופורציה את אירועי הפסקת האש, מוציאים את האוויר מכל הישג שהשיגו ישראל וארצות הברית באיראן ובניקוי לוח השחמט האזורי. אני כאן כדי להגיד לכם: מי שאומר לכם שזה לא ניצחון היסטורי, מנסה למכור לכם משהו, בין אם זו אידיאולוגיה פוליטית, חרדה קיומית או סתם התמרמרות קולקטיבית. לא כדאי לקנות אותה.

אי אפשר להפריז בעוצמת ההישג האסטרטגי שהובילו ישראל וארצות הברית בשבועות האחרונים. מדובר באירוע מכונן, נקודת מפנה של ממש, שעוד יילמד בבתי הספר ובמוסדות צבאיים למחצה – הן בירושלים והן בוושינגטון. ההישגים הצבאיים והמדיניים לא רק ממצבים מחדש את יחסי הכוחות במזרח התיכון, אלא גם קובעים עובדות בשטח שישפיעו על האזור – ואף מעבר לו – לדורות.

ההתנשאות הקבועה של אותם "מפענחי מציאות", שממהרים להכריז על כישלון בעוד הקרקע עוד רועדת מהדי הפגיעות המדויקות בטהרן, מגוחכת במקרה הטוב ומעוותת בזדון במקרה הרע. מי שמסתכל על שרשרת האירועים מהצד, מבלי להיתלות באשליות פוליטיות או בזהויות מפלגתיות, מבין – איראן ספגה תבוסה אסטרטגית כבדה, כזו שהיא לא חוותה כמותה מאז ימי מלחמת איראן–עיראק.

החזית האיראנית: תמרון מהיר, הישג מתמשך

נחזור למה שדונלד טראמפ כינה "מלחמת 12 הימים" – רק שכאן, שלא כמו במלחמות ממושכות אחרות, הניצחון היה מהיר, חד וברור. בעוד רוסיה מתקשה להשיג עליונות אווירית באוקראינה כבר למעלה משלוש שנים, ישראל – תוך פחות מ־48 שעות – שברה לחלוטין את היכולת ההתקפית של הרפובליקה האסלאמית. משטר שהתרגל להפיץ פחד דרך זרועות טרור, מצא עצמו לפתע משותק: עיוור, מוכה וחסר תגובה.

ישראל חיסלה שורה ארוכה של בכירים במשמרות המהפכה – לא מחבלים מדרג בינוני, אלא דמויות מפתח שהיוו חלק בלתי נפרד מהארכיטקטורה האסטרטגית של המשטר. מדובר בדור של אנשי מהפכה, לא רק בתפקיד – אלא בזהות. הם לא היו רק גנרלים, אלא סמלים של המשכיות שלטונית ואידיאולוגית. מדובר בדור שלם שבנה את המשטר מאז המהפכה האסלאמית, ודור שלם שבנה את משמרות המהפכה מאז מלחמת איראן-עיראק. מדובר באנשי כבדי משקל בעלי אמון וקשרים אישיים עם חמינאי. אלה אינם נרכשים מחדש – לא תוך שבוע, ולא תוך עשור.

כבר במהלך הלחימה נרשמו עדויות לאובדן שליטה בצמרת האיראנית. חמינאי, מנהיג שמרני ואיש דור אחר, נותר להתמודד עם מציאות חדשה שבה האנשים שסמך עליהם נעלמו. במקומם צמחו קצינים צעירים יותר, מנותקים מהשיח האידיאולוגי שממנו נבנתה הרפובליקה האסלאמית. הזעזוע, כך מסתמן, אינו רגעי – אלא עומק מבני שמאיים לשנות את אופי המשטר כולו.

היכולות האיראניות: לפח האשפה של ההיסטוריה

מבחינה צבאית, היכולת האיראנית לקיים מאמץ התקפי משמעותי פשוט איננה. לאחר שמטחים של מאות טילים ריחפו בשמי האזור לא מכבר, הגיעה איראן למצב שבו היא מסוגלת לשגר בקושי בודדים – וגם אלה, לרוב, יורטו עוד באוויר. המערך הרקטי האיראני, שהיה עד לאחרונה קלף מיקוח אזורי, הפך לבדיחה עגומה. הוא אינו שונה מהותית מהיכולות של חמאס או חיזבאללה – אלא שבמקרה הזה, לטהראן יש הרבה יותר מה להפסיד.

המסר הובן היטב: כל ניסיון של איראן להשתמש בטרור ככלי מדיני – ייענה בכוח קטלני. לא עוד מרחב אפור שבו אפשר לשגר מבלי לשלם. לא עוד "טשטוש אחריות". המשחק השתנה. ישראל וארה"ב לא רק חיסלו מפקדים ויכולות, הן שברו את הנרטיב האיראני – זה שטוען ש"ההתנגדות" תנצח בסבלנות. מה שנשאר הוא משטר פצוע, עם הנהגה מטלטלת ואופק מדיני מטושטש.

מה הלאה? הברית שתשמר את ההישג ותרחיק את איראן מגרעין לנצח

מעבר להישג הטקטי ולמכה הצבאית, הניצחון הזה עומד להפוך ליסוד שממנו תיבנה ברית אסטרטגית רחבה בהרבה. כבר עתה מסתמנת הזדמנות היסטורית חדשה: ברית אזורית שתכלול את ישראל, סעודיה, ארה"ב ומדינות נוספות. זו איננה רק חזון – זו תכנית עבודה: סוג של נאט"ו מזרח־תיכוני שמטרתו לתחום את שאיפותיה של איראן, לחסום את נתיבי ההשפעה שלה, ולבסס סדר אזורי חדש. סדר שבו מדינות יציבות משתפות פעולה.

ישראל שהוכיחה את עליונות הצבאית הכוללת, תהיה לחרב והמפרציות בראשות סעודיה יהיו לארנק. ושתיהן יתחייבו (בין אם בפומבי או בחדרים הסגורים) להמשיך ולבלום את הגרעין האיראני לעד.

אם אכן תתגבש ברית כזו, היא לא תהיה רק מענה לאיום האיראני. היא תהיה התשובה ההיסטורית לבעיה שהעולם הערבי והמערבי כאחד התמודדו עמה במשך עשורים. והתשובה הזו תגיע, איך לא, בעקבות פעולה נחושה ואסטרטגית של ישראל וארה"ב.

ולבסוף – חשוב לזכור מי מנסה להמעיט בערך הניצחון

אל תתבלבלו: כל מי שמנסה כעת לשכנע את הציבור שמדובר בכישלון – מוכר סיפור. לעיתים מתוך אינטרס פוליטי, ולעיתים מתוך שנאה עצמית שמובילה להכחשת הצלחה. אך המציאות חזקה מכל נרטיב מומצא: ישראל וארה"ב הצליחו לפגוע בלב ליבו של האיום המרכזי על הסדר האזורי, והשאירו את איראן כשהיא מדממת – צבאית, מודיעינית ותודעתית.

ההישג הזה לא רק מרשים – הוא מכונן. וצריך לומר זאת בצורה ברורה: מדובר בניצחון היסטורי. מי שטוען אחרת, פשוט מוכר משהו.