האירועים האחרונים נשמעים כמעט כמו מדע בדיוני, סיפור מהוקצע מכדי להיות אמיתי: היסטוריון יהודי שחוקר את תולדות עמו ומדריך את בנו המוכשר להפיק לקחים מההיסטוריה. הבן מיישם זאת, ולאחר ארבעים שנות מאבק עיקש ויומיומי בכל חזית אפשרית, מצליח להיות אחראי להסרת האיום הקיומי הגדול ביותר על הישרדות העם היהודי. שלב אחר שלב פירק נתניהו בנחישות את כל שכבות ההגנה של האייתוללות, עד שבלילה האחרון הנשק האחרון שלהם הושמד ומדינת ישראל נושמת לרווחה, אסירת תודה עמוקה למנהיג ולאביו הדגול.
מעבר לביטחון: סיום תפקיד היסטורי ותחילת שלב חדש
אבל המשמעות ההיסטורית של מבצע "עם כלביא" חורגת הרבה מעבר לשאלה הביטחונית. עוד כמה שנים, הרגע הזה ייזכר כזמן שבו הציונות החילונית סיימה את תפקידה ההיסטורי – להקים מקלט בטוח לעם ישראל. השלב של "משיח בן יוסף", כפי ששרטט אותו הרב קוק במאמרו "המספד בירושלים", תם. כעת, מגיע השלב הבא, העיקרי.
"סור מרע" הושלם – כעת "עשה טוב"
עם ישראל לימד בימים האחרונים את האנושות מהו "סור מרע" – איך משמידים רוע מוחלט בצורה מוחלטת. כעת תפקידו הבא של עם ישראל הוא ללמד מהו "עשה טוב" – איך בונים חברה שלוקחת מהאסלאם את המחויבות הטוטאלית לדבר האל ורצונו, אך לוקחת מהמערב את המוסר והקידמה, החופש והמדע. השילוב הזה, שתיאר אותו כל כך יפה הרב זקס בספרו "השותפות הגדולה", הוא מטרתו העיקרית של עם ישראל, הוא סיבת הקיום של המקלט הבטוח שהוא הקים בלב המזרח התיכון.
האתגר הבא: חידוש הסנהדרין ותודעה היסטורית
עבור מטרה זו, צריך לחדש את הסנהדרין כדי שעם ישראל יחיה לאור תורת ארץ ישראל כפי שתיאר אותה הרב קוק ב"אורות התורה". אך לפני הכל ומעל הכל, צריך תודעה היסטורית עמוקה, כפי שיש למשפחת נתניהו. בית המדרש שלנו נתבע כעת לייצר את אותן תעצומות נפש שהיו לנתניהו, את אותה דבקות במטרה. הוא סיים את ה"סור מרע", עכשיו תורו של בית המדרש לבנות את האתגר של הדור הבא, את החזון העתידי.
תחילת הדרך רצופה מהמורות והתנגדויות, אך הדבק באמת שלו יהיה מוכן לכל קושי מכל סוג שהוא. זו הסיבה היחידה שביבי שרד את כל הקשיים שניצבו בדרכו, כי המטרה הייתה ברורה לו.
אם לנו יהיה ברור שתפקידה של הציונות תם הלילה וכעת צריך לצקת תוכן של ייעוד ומשמעות לדור הבא של הציונות, נוכל לגייס את תעצומות הנפש הדרושים לעם ישראל במצבו הנוכחי. ביבי סיים, עכשיו תורנו.
סנהדרין וציונות דתית מובילה - רעיון עיוועים וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. זאת אמר מלך ישראל לכאורה חילוני לאויב חיצוני. "הציונות הלא חילונית " היא מיעוט קטן במדינת ישראל של היום ומיעוט קטן בעם ישראל בכלל. אינה מסוגלת להתמודד עם האויב הפוליטי הגדול ביותר שלה - הכתות החרדיות למיניהן, בעיניהן מדינת ישראל כפי שהוקמה וכפי שקיימת היום היא בבחינת רע. רע שכתות החרדים מקבלות, כי בכך הן זוכות למימון ולהקלות ולתנאים שין במקומות אחרים בעולם. "הציונות הדתית" היתה מיעוט ותהיה מיעוט, כי אינה מסוגלת להתגבר על אי ההתאמה שבין דרישות דת יהודית שאינן מותאמות למדינה מודרנית ודבקים בהן לבין צרכים של ניהול מדינה מודרנית. הציונות הדתית אינה מסוגלת להתמודד עם כתות החרדים, כי הרבנים של הציונות הדתית מתבטלים בפני רבנים חרדיים. למדינה המוסלמית קל יותר: מספר המיצוות קטן יותר מצד אחד והגמישות הדתית (המתבטאת בהקלות דרושות) גדולה יותר מצד אח