החייל המעוטר ביותר בצה"ל, שבסופו של דבר התמנה גם לרמטכ"ל, התברר לימים כראש הממשלה שהציע למסור כמעט את כל יהודה ושומרון, לחלק את ירושלים, והוביל לנסיגתו המבישה של צה"ל מלבנון, שגרמה ברבות הימים להתעצמות חיזבאללה למימדים מפלצתיים.
האלוף במיל' עמוס ידלין, טען 3 ימים לפני טבח שמחת תורה שאין חשש למחדל בסגנון יום כיפור.
מקרים אלו הם רק קצה קרחון מתופעה מטרידה שמימדיה נחשפו יותר ויותר בשנים האחרונות. בכירים במערכת הביטחון, 'הלשעברים', ממלאים את האולפנים ושוגים פעם אחר פעם בניתוח המציאות. גם כיום עם פתיחת המערכה המוצלחת מול איראן, חלקם כבר מוריד את הרוח וקורא לסיום המלחמה בהקדם. מה גורם לכך?
העיתונאית נווה דרומי מביכה את אלוף במילואים עמוס ידלין כשמעמתת אותו עם ההערכות שאמר בעבר.
מאופ דה רקורד
*פתאום קם העם במדינת ישראל* https://t.co/UhwKvUFsZg pic.twitter.com/fSGFNWiuTW
— איציק שני (@SnyYzyq) May 22, 2025
כיצד הלוחמים הגיבורים בשדה הקרב, מתגלים בשדה המדיני כאנשים שלא מצליחים לקרוא את מפת המציאות?
בין מצביא למדינאי
לא מדובר רק במחלוקת בהשקפה הפוליטית, אלא ישנו הבדל בתכונות הנדרשות ממצביא לעומת אלו הנדרשות ממדינאי.
שאם לא כן, מדוע באופן מובנה הרמטכ"ל אינו שר הביטחון? ומדוע ראש הממשלה הוא הסמכות הבכירה שמחליטה גם בענייני ביטחון, כלכלה וכו', אף כשאינו איש מקצוע בתחומים אלו?
אנשי המקצוע והפקידים, בכירים וחכמים ככל שיהיו, אינם בעלי הסמכות, כי ישנו פער בין ריכוז הנתונים וההמלצה המקצועית שנובעת מהם, לבין אופן היישום שלהם בזירה המדינית. קיבלנו עוד דוגמה מצערת לכך בטבח שמחת תורה, כאשר הסימנים המדאיגים היו ידועים למערכת הביטחון, אך זו החליטה שאין צורך לשתף בכך את הדרג המדיני.
המצביא נדרש להיות מקורקע, פרגמטי, להדגיש את האילוצים. המנהיג נדרש להיות בעל חזון ומעוף, עם יכולת לראות את התמונה הרחבה על כל השלכותיה העתידיות.
אין הכוונה שהמצביא אינו אדם נועז ואמיץ, גנרל יכול להיות התקפי ובעל תעוזה צבאית יוצאת דופן, ויחד עם זאת להיות כושל במבטו המדיני. בשדה המדינאות נדרש מבט רחב ותעוזה מסוג שונה. המצביא כובש את היעדים שהוצבו לו ופועל בעיקר לשימור הקיים, המנהיג נדרש להוביל ולהגדיר את המטרות על פי החזון לעתיד.
ישנם אנשים מיוחדים שמכילים את שתי התכונות, אך רוב הפעמים אלו כשרונות שונים באופן ניתוח המציאות. לכן רבים מאנשי הביטחון המוכשרים שנכנסו לפוליטיקה, כשלו בה ואיבדו את הדרם וכבודם.
נבואות הזעם של בריק
לאור דברים אלו, נוכל גם להבין את היחס לדברי האלוף המוערך יצחק בריק, שהתפרסם מאוד בעקבות המלחמה. היתה לו ביקורת נוקבת ומוצדקת על צה"ל. אך בריק גם תמך בתכנית ההתנתקות כי היא "חיונית לבטחון ישראל", ובריאיון לאחר פרוץ המלחמה לא חזר בו מכך (בטענה שהצבא לא יכול היה לעמוד בהמשך השמירה על ההתיישבות בגוש קטיף).
כמו כן, במהלך רוב המלחמה הוא בעיקר הדגיש שאנחנו כבר לא יכולים לנצח, וכל השערותיו התבדו.
הוא אדם טוב ומקצוען בתחומו, אך בדבריו אלו הוא חרג מתחום הצבא לתחום המדינאות. תחום זה דורש רוח אחרת, שמתחשבת בנתונים, אך משבצת אותם בתמונה הכוללת. בכוחה למצוא פתרונות מחוץ לקופסה, ובעיקר להנחות לנצח עם מה שיש למרות המורכבות הגדולה.
שגיאת המרגלים
זה גם הבלבול שאירע למרגלים שתרו את הארץ – נשלחו גנרלים שהיו בקיאים ב'טכסיסי המלחמה' (העמק דבר), על מנת לברר איך כדאי לכבוש את הארץ. החזון היה ברור – הולכים לכבוש את ארץ ישראל, השאלה היא רק איך ולא האם. אך הם חרגו מסמכותם וחשבו שכשרונם הצבאי מתיר להם להחליט בהכרעה המדינית.
הם הוסיפו מילת פרשנות שרומזת שלא ניתן לנצח במלחמה הזו בגלל סדרי הכוחות (ע"פ הרמב"ן): "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד…".
כאשר כלב בן יפונה טען ליכולת להגיע לניצחון מוחלט: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", השיבו לו שזו זריית חול בעיני הציבור, ואמרו כבר באופן נחרץ: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".
רגע הבשורה לכניסה לארץ, התהפך באחת לדחייה של 40 שנים בגלל חוסר אמונה וחזון. החמצה.
מבחן הקמת המדינה
כדי להבחין בין מצביא שעוסק בעיקר באילוצים (גם אם הוא משמש כעת כפוליטיקאי), לבין מנהיג עם חזון פורץ דרך, ניתן לעשות מבחן פשוט: "מה הוא היה אומר על הקמת המדינה?"
ערב הקמת המדינה, תושבי ארץ ישראל היהודים היו באמצע מלחמה מול ערביי הארץ, ומדינות ערב איימו בפלישה למדינת ישראל הצעירה, אם זו אכן תכריז על הקמתה הרשמית. יגאל ידין אמר: "היתרון שלהם גדול, אם כל הכת הזאת תבוא ותילחם בנו". כמה מדינות ובראשן ארה"ב הזהירו את ישראל שלא לקיים את ההכרזה.
למרות חוסר התמיכה של ארה"ב שגם מנעה העברת נשק לישראל, ולמרות איומי צבאות ערב, ועל אף שמצבה הצבאי של המדינה בתחילת דרכה היה בכי רע, בן גוריון הוביל באומץ רב להחלטה להכריז על הקמת המדינה. הוא היה מודע לסכנה ולמחירים: "אנחנו עומדים בפני מערכה קשה, וצריכים להיות מוכנים לאבידות קשות".
האם האלוף בריק עם כל זכויותיו וביקורתו המוצדקת היה תומך במעשה כזה? האם ה'לשעברים' בעלי הפרצוף החמוץ באולפנים היו מצביעים בעד? נדמה שאם דמויות אלה היו שם, עד היום היינו תחת המנדט הבריטי.
התקיפה באיראן – מהי ריאליות ישראלית?
בטרם התקיפה באיראן ברור שעלו חששות ריאליים רבים, שהיה חובה להתחשב בהם. אך מנהיגות נבחנת ביכולת להרים את המבט מעבר לאזהרות, ולשאוב כוח מהאמונה וההיסטוריה הישראלית, ולהבין שמושג הריאליות היבש מצומצם מדי בשבילן. האם הישרדותו של עם ישראל בגלות היא ריאלית? האם שיבת ציון היא ריאלית? האם הנצחונות מול צבאות ערב בראשית המדינה הם ריאליים?
לא לחינם אמר בן גוריון ש"בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי." הוא צדק מאוד, כי בשם הריאליות המזוייפת וחסרת המעוף, ביצעו באופן שיטתי הסכמים מדיניים דמיוניים והזויים שהביאונו לעברי פי פחת.
אפרים קישון ניסח זאת כך: "זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם".
המשיח נקרא בן פרצי, המלך פורץ לו דרך (סנהדרין ב, ד) – הוא לא מוגבל לדרכי החשיבה הרגילות והמקובעות. אין ספק שהצלחתו הפנומנלית של המבצע באיראן שילבה חשיבה פורצת דרך, ואומץ אדיר לקבל את ההחלטה על אף הסיכונים הגדולים שהיו כרוכים בה.
דור המדבר מתחלף לנגד עינינו בדור הניצחון – דור חולם ולוחם, שאומר ללא היסוס "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד", "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". הוא יגשים את החלום במהרה בימינו אמן.
=======
הרב דני לביא הוא ראש מכון עולמות ור"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
