1. זה כואב להגיד את זה, אבל יתכן שאילולי הטבח הנורא של ה-7.10 לא הייתה תקיפה באיראן.

2. אם זו הייתה המציאות, היינו מוצאים את עצמנו עם הגב לקיר – עם איראן סף גרעינית כשחיזבאללה כפסע מכיבוש הגליל וחמאס מפעיל את הנוחב'ות – עם מערך טילים על כל ארץ ישראל: של איראן, חמאס, חיזבאללה, אסד ומשמרות המהפכה וחות'ים שטרם ירו את הארסנל וחטפו בנמל חודיידה.

3. מציאות כזו הייתה הופכת את ישראל להססנית הרבה יותר – הססנות של 6 באוקטובר, בתוספת פחדנות שהפכה למדיניות: להימנע מתקיפה ולא לעשות את הצעד הראשון.

4. נתניהו, שזכאי כעת לקרדיט על המבצע המוצלח של צה"ל וכוחות הביטחון הכפופים לדרג המדיני, היה ועודנו אחד המנהיגים הזהירים, ההססניים והדחיינים. גם כאשר רצה לתקוף את איראן בעבר – זה היה רק כשאהוד ברק לצידו. שניהם דחפו, אך דגן, אשכנזי ודיסקין טרפדו את המהלך וביקשו, לפי החוק דאז, לכנס את הממשלה. (החוק שונה מאז)

5. אילולי תקפנו, במצב בו יש נשיא נוח לישראל, יכולנו למצוא את עצמנו עם איראן גרעינית. ולמדנו בדרך הקשה שמי שאומר שהוא רוצה להשמיד אותך ויש לו יכולות, מבצע את זה בהזדמנות הראשונה. רובנו למדנו, לא לשקר לעצמנו כשאויבנו אומרים לנו את האמת.

6. חיזבאללה חטף מאיתנו באופן חסר תקדים. חמאס עדיין סופג מאיתנו, על אף נחישותו והחזקת החטופים. ישראל שולטת כעת בחרמון הסורי – נקודה סופר-אסטרטגית.

7. איראן חטפה חזק. המטוסים שלנו ואנשי הצללים שלנו פועלים שם כאילו מדובר בביתם. עכשיו ישראל צריכה להעלות מדרגה – לא להיגרר שוב למלחמת פינג-פונג ולהגיב רק לאחר מתקפה, אלא לשאוף להנחתת מכה אנושה בכל ניסיון תקיפה. לא עוד פינג-פונג – אלא משהו שדומה יותר, אם נשאר בדימוי מעולם הספורט, ל־5:0 של פריז סן־ז’רמן. להתחיל הכי חזק – ואז להגביר, עד שהצד השני יתחנן שיפסיקו.

8. אז לא יאהבו אותנו בעולם. כמו שאמרו חכמים ממני – לא צריך שיאהבו אותנו. שיפחדו מאיתנו. זהו המצב הקיומי המועדף כרגע.

יובהר: אין ברשומה זו לומר חלילה וחס ש"טוב שקרה ה7.10". זה איום ונורא ומחיר כבד מאוד. זו מציאות כואבת בין ברירות קשות. אך בניתוח של הדברים, המצב היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. וישראל משלמת מחיר עצום על העיוורון בו היא לקתה. על פי הכלל הידוע מותב מאוחר מאף פעם – זהו מצב נוראי של מאוחר ולא של מוקדם. גם המערכה הזו קשה כואבת ומלאת מחירים קשים ואבדן עצום. שום דבר לא יכהה את הכאב, האובדן, ההפקרה של אנשי העוטף באותם ימים קשים. את החובה המוסרית כלפי החטופים ומשפחותיהם. אין בניתוח זה לעמעם אפילו במעט את החרפה והכאב של אותם הימים.

=======

אור יזרעאלי הוא איש תקשורת ותוכן, סופר, משורר