בריאן וילסון, המוזיקאי, המלחין והמפיק האגדי של להקת הביץ' בויז, הלך לעולמו בגיל 82. וילסון, שנחשב לאחד מהכישרונות המוזיקליים הבולטים של המאה ה־20, היה אחראי ליצירת כמה מהשירים היפים ביותר בפופ האמריקאי – ובראשם האלבום האיקוני Pet Sounds, שזכה להכרה רחבה כאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים.
"אנא כבדו את פרטיותנו"
בהודעה שפורסמה בחשבון האינסטגרם של המשפחה נכתב: "לבנו שבור להודיע כי אבינו האהוב, בריאן וילסון, נפטר. אנו מתקשים למצוא את המילים. אנא כבדו את פרטיותנו בשעה קשה זו. אנו מודעים לכך שהעצב שלנו משותף לעולם כולו. באהבה ורחמים".
המהפכה המוזיקלית של קליפורניה
כמוביל היצירתי של הביץ' בויז, עיצב וילסון סאונד ייחודי – תמהיל של קלילות נעורים עם מלנכוליה מתוחכמת – שייצג את רוח קליפורניה של שנות ה־60. הוא הביא לחזית הפופ שילוב נדיר של הרמוניות ווקאליות מורכבות, עיבודים חדשניים ושאיפה מתמדת להתרחבות מוזיקלית. Pet Sounds, אותו כתב והפיק כמעט לבדו, סימן את שיאו היצירתי והפך לאבן דרך בפופ העולמי.
ילדות מוזיקלית ופריצה מטאורית
וילסון נולד בשנת 1942 באינגלווד, קליפורניה. כבר בילדותו הפגין כישרון מוזיקלי נדיר, כולל שמיעה מושלמת. יחד עם אחיו קרל ודניס, בן דודו מייק לאב וחבר המשפחה אל ג'רדין, הקים את מה שלימים יהפוך ללהקת הביץ' בויז. הסינגל הראשון שהלחין, Surfin', יצא ב־1961 – ופתח שורת להיטים כמו Surfin’ USA, Surfer Girl ו־California Girls, שהפכו לסמל תרבותי.
מהפכן באולפן ההקלטות
עם הזמן, התמסר וילסון יותר ויותר לעבודה באולפן והפך למפיק הראשי של הלהקה. הוא חתר להרחיב את גבולות הפופ ויצר אלבומים מורכבים מבחינה הרמונית וטכנית, תוך שימוש בכלים תזמורתיים ואפילו בבקבוקי קוקה-קולה כחלק מהעיבוד הקולי.
התמודדות נפשית וקריסה זמנית
לצד ההישגים, וילסון התמודד עם אתגרים נפשיים רבים. הוא החל להשתמש בקנאביס ו־LSD, שלדבריו סייעו לו מבחינה יצירתית אך גם תרמו להחמרת מצבו הנפשי. הוא אובחן כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית ודיכאון מאני קל, ונאלץ לאשפז את עצמו לפרקים במהלך שנות ה־60 וה־70. עם זאת, בעזרת טיפול תרופתי ותמיכה רפואית, הצליח לתפקד לאורך שנים ולחזור לעשייה.
האלבום שלא נשלם בזמן
האלבום Smile, שהיה אמור להיות המשך ישיר ל־Pet Sounds, מעולם לא הושלם במועדו, אך זכה לפרסום שנים מאוחר יותר כפרויקט סולו בשנת 2004 וכאוסף הקלטות ב־2011. לאורך שנות ה־70 וה־80 התמודד עם ירידות חוזרות בתפקוד, התמכרויות ואובדן – כולל מותו של אחיו דניס בשנת 1983. באותה תקופה היה נתון גם לשליטתו הצמודה והשנויה במחלוקת של הפסיכולוג יוג'ין לנדיי, שהתמנה לאפוטרופוס שלו ואף ניסה לכלול את עצמו בצוואתו.
פרק חדש בקריירה: סולו, תביעות, ואיחוד
ב־1988, לאחר שחרורו מהשפעת לנדיי, הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו וזכה לשבחים. בשנות ה־90 התמודד עם תביעות מצד בני משפחתו לשעבר, אך המשיך ליצור ולהופיע. בשנת 2011 התאחד עם הביץ' בויז (ללא קרל, שמת ב־1998) לסיבוב הופעות ואלבום חדש. גם לאחר מכן המשיך להופיע עם חבר הלהקה אל ג'רדין.
הפרידה מהבמה והאבחון הקשה
בשנת 2021 מכר את זכויות ההוצאה לאור של שיריו לחברת יוניברסל תמורת 50 מיליון דולר. בשנת 2024 נמסר כי הוא סובל מדמנציה, ובית המשפט מינה לו אפוטרופוס חוקי.
חיים אישיים
בריאן וילסון היה נשוי פעמיים – תחילה למרילין רובל, אם שתי בנותיו קרני וונדי (שהקימו את להקת ווילסון פיליפס), ומאוחר יותר למלינדה לדבטר, ששימשה גם כמנהלת האישית שלו ואיתה אימץ חמישה ילדים. מלינדה נפטרה בינואר 2024.
סיפור חייו של וילסון הונצח גם בסרט הביוגרפי Love & Mercy מ־2014 בכיכובו של פול דאנו, ובסרט התיעודי Brian Wilson: Long Promised Road מ־2021. בריאן וילסון השאיר אחריו מורשת עצומה של מוזיקה, חדשנות והשפעה תרבותית חובקת עולם – קול נדיר של רוך, חיפוש פנימי ומלודיה שנשארה בלבבות רבים.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
