השבוע לפני 60 שנה הלך לעולמו אחד ההוגים היהודים החשובים והמשפיעים של המאה ה־20 – מרטין בובר. פילוסוף, איש רוח, חוקר חסידות, מחנך וציוני – בובר היה מהקולות המורכבים והנועזים ביהדות המודרנית.

הנה עשרה דברים שלא בטוח שידעתם עליו:

1. היהודי הכי מפורסם אחרי אינשטיין?

ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות, כתב עליו: "מכל גדולי ישראל – לאחר אינשטיין – מפורסם הוא בובר בין האומות… על בובר נאה לומר – ציר בגויים שולח." בובר היה ידוע ומוערך לא רק בעולם היהודי, אלא גם בקרב אינטלקטואלים נוצרים, מוסלמים ואתאיסטים כאחד.

2. גדל אצל סבו בעקבות גירושי הוריו

מרטין בובר נולד בווינה בשנת 1878, אך עקב גירושי הוריו גדל בבית סבו, שלמה בובר – רב, חוקר ומוציא לאור של ספרות חז"ל, בלבוב שבגליציה.

3. דיבר 14 שפות

בובר שלט בלא פחות מארבע עשרה שפות, והיה דמות מופת של אינטלקטואל אירופי. הוא למד פילוסופיה, תולדות האמנות, גרמנית ובלשנות באוניברסיטאות שונות, בין היתר בוינה, לייפציג וברלין.

4. עזב את הדת – אך לא את הרוח

למרות שגדל בסביבה דתית, בובר חדל לקיים אורח חיים דתי בשנות לימודיו. אך בניגוד לאחרים, לא נטש את החיפוש הרוחני – אלא רק חיפש לו צורה חדשה.

5. פגישתו עם הרצל

בגיל 20 פגש את בנימין זאב הרצל – מייסד התנועה הציונית – והצטרף בהתלהבות למפעל הציוני. אך עד מהרה התרחק מהציונות המדינית והחילונית של הרצל, ובחר להצטרף לחזונו הרוחני של אחד העם.

6. פילוסופיית ה"אני-אתה"

בובר מוכר בעיקר בזכות רעיון הדיאלוג שבמרכז הפילוסופיה שלו, כפי שפיתח בספרו "אני ואתה" (Ich und Du). לדבריו, יחסים אמיתיים נבנים לא כאשר האדם רואה את הזולת ככלי או אובייקט, אלא כ"אתה" חי, שווה ערך, נוכח.

7. איש חסידות

בובר ראה בחסידות לא רק תנועה דתית, אלא ביטוי עמוק לאנושיות, לרגש, ולמפגש שבין אדם לאלוהים. הוא חקר, ערך ופרסם לקטים של סיפורי חסידים.

8. משיח מחכה – לך

"בילדותי קראתי אגדה יהודית עתיקה… בשערי רומי יושב לו עני מצורע ומחכה. האיש הזה הוא המשיח… הלכתי אצל זקן אחד ושאלתיו: למה הוא מחכה? והוא אמר: לך הוא מחכה!" כך ראה בובר את מהות התקווה המשיחית – קריאה אישית לפעולה, ולא פנטזיה של אחרית הימים.

9. עליה לארץ בגיל 60

רק בשנת 1938, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה בובר לארץ ישראל עם אשתו פולה. הוא מונה לפרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, והפך לדמות מרכזית בהגות ובחינוך בישראל הצעירה.

10. האמין בשלום

בובר נמנה עם הקולות הבודדים ביישוב היהודי שתמכו בדו־קיום ובשוויון זכויות לפלסטינים. הוא היה שותף ליוזמות של דיאלוג יהודי-ערבי, ונשאר נאמן לאמונה שהדרך היחידה לעתיד משותף היא ההכרה ההדדית.