האיום החרדי לפזר את הכנסת הוא בינתיים רק אקדח שמונח על הסטנדר, הוא טעון אבל לא דרוך.

ההצעה לפיזור הכנסת הונחה רק היום על שולחן הכנסת, אילו הונחו אתמול, אפשר היה לדון בקריאה הטרומית כבר היום, אבל האופוזיציה הנוכחית, יותר חזקה בכיכרות ובאולפנים מאשר בפעילות פרלמנטרית.

בכל מקרה, רק ביום רביעי – היום של החקיקה הפרטית, אפשר יהיה לדון בהצעת החוק של יש עתיד לפזר את הכנסת, הקריאה הטרומית לא דורשת 61 אצבעות, מה שנותן יתרון קל לאופוזיציה, שגם בלי תמיכה של החרדים יכול להשיג רוב. אלא ששם ההצעה תיעצר.

בניגוד להצעת אי אמון קונסטרוקטיבית, בה בהצבעה אחת אפשר להפיל את הממשלה, אבל היא דורשת 61 אצבעות שיתמכו בממשלה חלופית – תרחיש שאין לו רוב כרגע, כי החרדים לא יתמכו בממשלה בראשות לפיד או גנץ, ובטח שלא בהרכב שלה.

פיזור הכנסת בחוק, הוא תהליך ארוך. אחרי הקריאה הטרומית הוא מועבר לדיון בוועדת הכנסת – בראשה יושב יו"ר הקואליציה אופיר כץ. בסמכותו לעכב את הכנת החוק לקריאה ראשונה עד לביאת המשיח, כך שמעבר לניצחון מוראלי, האופוזיציה לא תפיל את הממשלה בשבוע הבא. גם אחרי שהחוק יוכן לקריאה ראשונה בוועדה, הוא עדיין יצטרך אישור במליאת הכנסת ואז שוב להכנה בוועדה ואחרי כל ההסתייגויות לעבור בקריאה שנייה ושלישית במליאה.

בלי שיתוף פעולה של הנהלת הקואליציה זה לא יתקדם לשום מקום. וכל פיזורי הכנסת הקודמים נעשו בהסכמות הקואליציה, מה שעוד לא הגענו במשמר הנוכחי. בלי החרדים, נתניהו לא יעביר תקציב כך שנכון לעכשיו פיזור הכנסת כבר נקבע על מרץ 26' ובחירות בדיוק בשנה הבאה.

במילים אחרות, הסיעות החרדיות עושות לנתניהו כאב ראש אבל עדיין לא משהו בלתי הפיך. הדיבורים על הדחת אדלשטיין, הם ניסיון למצוא שעיר לעזאזל, אבל ספק אם יו"ר ועדת חוץ וביטחון אחר, חוק הגיוס יוכל להתקדם בקצב שהחרדים רוצים ועוד יותר מכך, שלא ייפסל על ידי בג"צ. החרדים רוצים להראות שהם פעילים ולזרז את נתניהו שדחיינותו אומנותו.