תודעה בלי מוח? במשך עשורים, תחום חקר המוח נחשב לאחד התחומים המדעיים המבטיחים בנוגע לפענוח אחת התעלומות העמוקות של הקיום האנושי – התודעה. התחושה הפנימית של "אני", ההכרה, הרגש, החשיבה והבחירה – כולם נראים כתהליכים שמקורם בפעילות מוחית הניתנת למדידה. אך ככל שהמדע מתקדם, כך מתברר שהדרך להבנת המהות של התודעה רחוקה מלהיות פתורה, וייתכן שהיא אף דורשת חשיבה חדשה לגמרי.

התקדמות מרשימה – אך הפערים עדיין גדולים – תודעה בלי מוח?

המהפכה הטכנולוגית הביאה עמה כלים מתקדמים כמו הדמיות fMRI (דימות תהודה מגנטית תפקודי) המאפשרים למדענים "לראות" את פעילות המוח בזמן אמת. כך למשל, חוקרים הצליחו למפות אזורים הקשורים לרגשות מסוימים כמו קנאה, אהבה או תחושת זהות עצמית. מחקרי מוח מצאו קשר בין פעילות באינסולה, אזור עמוק במוח, לבין תחושת "העצמי", והצהרות רבות נשמעו על כך שאנו קרובים לפיצוח "חידת התודעה".

אלא שבמקביל להצהרות אלו, מתגברת ביקורת פנימית על גישת החיפוש הממוקדת בתוך רקמות המוח. האם ההתאמה בין פעילות מוחית לתחושות פנימיות מעידה על סיבתיות? האם המוח יוצר את התודעה – או רק מבטא אותה?

מחקרי הדמיית מוח – הישג או אשליה?

אחת הביקורות המרכזיות נוגעת לאמינותם של מחקרי הדמיית המוח. רבים מהמחקרים הללו מתבססים על מדגמים קטנים – לעיתים פחות מ-20 משתתפים – ונשענים על עיבודים סטטיסטיים כבדים של נתונים רועשים. החוקרים עצמם מודים כי לעיתים קרובות הנתונים הגולמיים הם "בלגן מוחלט", ולכן נדרשים ממוצעים על פני עשרות או מאות סריקות כדי לייצר תוצאה "נראית לעין".

בעיה נוספת היא חוסר היציבות של מיקומי הפעילות המוחית. מחקרים שנעשו בעכברים הראו כי תהליכי עיבוד ראייתיים "נודדים" בין תאים ואזורים שונים תוך דקות או ימים. כלומר, מה שנחשב כאזור האחראי על תפקוד מסוים היום – עשוי שלא להיות כזה מחר. המסקנה: הפעילות המוחית אינה תמיד קבועה או ניתנת להכרעה, וייתכן שהקשרים שנמצאו אינם יותר ממקריים או זמניים.

צילום: Space Wind / Shutterstock

האם תודעה קודמת לחומר? הגישה הפוסט-מטריאליסטית

על רקע הפערים האלו, מתגבשת בשנים האחרונות גישה מדעית חדשה – הפוסט-מטריאליזם. חוקרים בגישה זו סבורים שהתודעה אינה תופעת לוואי של פעילות עצבית, אלא ייתכן שהיא יסוד בסיסי של היקום – כמו חומר או אנרגיה.

תיאוריות פוסט-מטריאליסטיות נחלקות למספר סוגים: יש המניחים שהתודעה מתקיימת לצד החומר, אחרים סבורים שהתודעה היא תוצר של מערכות פיזיקליות מורכבות, אך נפרדת מהן, ואחרים – הרדיקליים יותר – טוענים שהתודעה קדמה לחומר, ושמהווה את המצע הבסיסי של המציאות.

התופעות שמערערות את ההשקפה המטריאליסטית – תודעה בלי מוח?

כמה תופעות אנושיות עשויות לתמוך בגישות אלו: דיווחים רבים על חוויות סף מוות, בהן אנשים מתארים תודעה צלולה ומלאת פרטים בעת מוות קליני; זיכרונות מחיים קודמים בקרב ילדים קטנים, כולל מידע שלא ניתן להסבירו בהשפעת סביבתית; וחוויות רוחניות עזות שמדווחות על תחושת אחדות עם היקום כולו.

חוקרים בתחום טוענים כי תופעות אלו מעלות אפשרות שהתודעה עשויה להמשיך להתקיים גם כאשר פעילות המוח נעצרת, ולפיכך איננה תלויה באופן מלא בפעילות הנוירונים.

השזירה הקוונטית – מודל לחיבור בין תודעות?

התפתחות נוספת שמעניינת את הפוסט-מטריאליסטים מגיעה ממכניקת הקוונטים. שזירה קוונטית היא מצב שבו שני חלקיקים פועלים באופן תלוי, כך ששינוי במצבו של אחד משפיע מיידית על השני – גם אם הם רחוקים זה מזה. ניסויים שנערכו בשנים האחרונות הראו ששזירה כזו יכולה להתרחש גם בין מערכות פיזיקליות מורכבות יותר, כמו ריכוזי גז.

יש הטוענים כי אם תופעה זו קיימת גם ברמות ביולוגיות, היא עשויה להסביר איך תודעות יכולות להשפיע זו על זו ממרחק, ולתמוך ברעיון של "תודעה קולקטיבית" או שדה תודעתי שזור.

סיכום: מה באמת אנחנו יודעים על התודעה?

למרות ההתקדמות המדעית הרבה, חקר התודעה עדיין נמצא בשלביו הראשוניים. ייתכן שההנחה המרכזית – שהתודעה נוצרת מהמוח – מגבילה את ההבנה שלנו. הזרמים החדשים, ובראשם הפוסט-מטריאליסטים, מבקשים להרחיב את גבולות השיח המדעי ולבחון אפשרויות חדשות – כאלו שאינן מוגבלות לחומר בלבד.

בין אם התודעה נובעת מהמוח או מקיימת אותו, דבר אחד ברור: ככל שאנו מעמיקים בחקירה – כך גוברת התחושה שייתכן מאוד שחיפשנו במקום הלא נכון.