משה (אלן) חורין: המג"ד הדתי הראשון בצה"ל

סא"ל אלן (משה) חורין, בן קיבוץ טירת צבי היה במלחמת העצמאות מפקד גדוד 13 של חטיבת גולני. הוא הוביל קרבות מכריעים בשחרור הגליל והגלבוע, ואף היה ממניפי הדגל העברי באילת

המג"ד הדתי הראשון בצה"ל
  משה חורין אלן בכנס גולני עם לוי אשכול ודדו (באדיבות בשבע)

הכתבה פורסמה במוסף החג של העיתון 'בשבע'

הוא היה הדתי הראשון שכיהן כמפקד גדוד קרבי בצה"ל, חבר לנשק של מי שיהיו לימים בכירי המפקדים והמנהיגים כמו משה דיין, יגאל אלון, מאיר עמית ואברהם יפה.

הוא השתתף במלחמת העצמאות בקרבות לשחרור הגליל ופיקד על שחרור רכס הגלבוע, ואף היה הקצין שקיבל את כניעת המצרים באום-רשרש היא אילת. ולמרות זאת סביר להניח שרוב הקוראים, ואפילו ההיסטוריונים הצבאיים, לא מכירים את שמו. ככה זה כשאת התהילה גונבים אלו שדאגו לרישום שמם בדפי ההיסטוריה, והענווים נותרו מאחור בתודעה, גם כשמעשיהם היו משמעותיים יותר.

כזה היה סא"ל משה חורין, שהכול קראוהו בשם אלן. כיום, כשסביב שולחן המטכ"ל כבר ישבו כמה וכמה אלופים חובשים כיפות סרוגות, וכשאלוף משנה חובש כיפה סרוגה הוא תופעה שגרתית, קשה להאמין עד כמה סגן אלוף דתי בצה"ל היה תופעה ייחודית. אלן חורין היה סגן אלוף קרבי כשהדרגה הזאת נחשבה לאחת הגבוהות ביותר בצבא, נחותה רק באחת מאלוף.

אלן היה אחראי על הבטחון בכפר יעבץ, ובמקביל היה פעיל בארגון ההגנה, שם עבר קורסים שונים.

בכ"א בתמוז תרצ"ז, עלה על הקרקע בעמק בית שאן קיבוץ טירת צבי במסגרת יישובי חומה ומגדל. בין המייסדים היה גם אלן חורין. כמו בכפר יעבץ, גם כאן עסק מיד בנושא ביטחון. הוא היה בין הנוטרים הראשונים, במסגרת משטרת היישובים העבריים של הצבא הבריטי, בטירת צבי. בתפקיד זה עלה בסולם הדרגות, שימש כמפקד מחלקת הנוטרים והגיע לדרגה הגבוהה ביותר שיהודי היה יכול לזכות בה – סרג'נט מייג'ור (דרגה המקבילה לרב סמל כיום) במשטרת היישובים. "הדרגה הייתה שלושה פסים ועליהם כתר בריטי", מספר בנו, מיכה חורין מטירת צבי, "ליהודים לא נתנו באותה עת לעלות בדרגות מעבר לזו".

kNecINeQ15w=_=___, ____ ____, ____ _____ __ ______

אלן ראשון מימין עם יגאל אלון, יגאל ידין, ודוד ופולה בן גוריון (באדיבות בשבע)

 

בקיץ 1939 נפתח ביבנאל קורס מרכזי למפקדי מחלקות של ההגנה, במסווה של מחנה ספורט. כשהבריטים זיהו את הקורס, הוחלט להעבירו לבסיס ג'וערה. המדריכים והחניכים פוצלו לשתי קבוצות. קבוצה אחת בפיקודו של יגאל אלון יצאה מיד בשיירת מכוניות שהעבירו את הציוד והנשק. קבוצה שנייה של 43 (מ"ג) חניכים ומדריכים חמושים בחלקם, עשתה דרכה ברגל. קבוצה זו נלכדה בידי הבריטים והובלה לכלא עכו, שם הם נחקרו תוך מכות ואיומים. אלן חורין היה היחיד שלא נעצר. "בגלל שהוא היה נוטר, היה לו רישיון להחזיק נשק, ולכן הבריטים הניחו לו להמשיך ללכת", מספר בנו מיכה.

בח' בסיוון ת"ש נשא אלן לאישה את אילזה. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכה, חוה ע"ה ואברי, לימים טייס בחיל האוויר וכיום טייס אל על.

במקביל להיותו נוטר, היה אלן גם מן הפעילים ביותר בהגנה. הוא היה מפקד מחלקת החי"ש בטירת צבי ומפקד קורסי מ"כים של ההגנה בעמק בית שאן, ושימש כמדריך נפתי של ההגנה בכל יישובי העמק. הבריטים ידעו שהנוטר החוקי הוא גם בכיר בהגנה המחתרתית. הכינוי המחתרתי שלו היה ישי. מדי פעם היו באים קצינים בריטים לערוך מסדרים למחלקת הנוטרים. "אחד הקצינים הבריטים שבא לבדוק את מחלקת הנוטרים אמר לו בלחש: אני יודע שאתה גם מפקד בהגנה".

"כמדריך נפתי הוא אימן את האנשים. מפקדי היישובים באו אליו הביתה, והוא תדרך אותם", נזכר מיכה חורין, "אני זוכר אותם כילד מפרקים נשק אצלנו בבית".

טירת צבי הייתה באותן שנים מוקפת מאהלים של בדואים. תחילה היחסים היו טובים, אבל אט אט המתח עלה. "מחוץ לבית שלנו בטירת צבי היה ארון עץ, ובין הארון לקיר היו נבוטים מעץ לימון, לשימוש הנוטרים נגד הבדואים של עמק בית שאן, שנהגו לעלות עם הצאן והבקר על השדות, או שהיטו תעלות השקיה, והנוטרים היו יוצאים להדוף אותם. בטירת צבי קראו לזה קטטה. אני זוכר אירוע שבו באמצע משחק כדורגל נגד הבריטים, השומר על גג הטירה הזעיק את הנוטרים שהערבים עולים על השדות של הקיבוץ. כולם עזבו מיד את משחק הכדורגל מול האנגלים. אבא הוציא להם את המקלות שירוצו לשדות לקטטה, והוא יצא עם נשק. הייתה לאבא צלקת בסנטר מאבן שהוא חטף בקטטה עם ערבים, אבן שהבדואים יידו מקלע דוד עשויה מצמר עיזים".

"במסגרת תפקידו היה עובר עם סוס או אופניים בין כל היישובים", מספר מיכה, "בסוף היה לו אופנוע. פעם אחת הוא נפל עם האופנוע לתוך שלולית בוץ, וחזר הביתה כשכולו מלוכלך מבוץ".

זיכרון נוסף יש למיכה מביקור של וינגייט בטירת צבי. "הוא גר בטירה במשך כחודש, ויצא עם כוחות מטירת צבי לעשות מארבים לכנופיות דרך נחל בזק. אבא סיפר שוינגייט אמר להם: רק אם יבואו מאות ערבים נסתער עליהם, לא על בודדים, וזה לא קרה. באחת הפעמים שוינגייט היה בשמירה עם אבא, הוא הוציא תנ"ך מהכיס, הקריא את פסוקי ההבטחה לאברהם אבינו ואמר לאבא: הנה ההוכחה שהארץ שלכם".

_=__ _______ ______ ___ ____ _____ _____

במשטרת אום רשרש אחרי כניעת השוטרים המצרים אלן עומד שלישי משמאל

 

תבוסה ידועה מראש

בטירת צבי צבר אלן את הניסיונות הקרביים הראשונים שלו, בשתי ההתקפות על הקיבוץ. הראשונה בתקופת המאורעות ב‑1939, והשנייה בתחילת מלחמת העצמאות, בפברואר 1948, בידי צבא ההצלה של קאוקג'י. אלן פיקד על הלוחמים בשטח באומץ, בקור רוח ובמנהיגות, ותרם בכך לעמידת טירת צבי בקרב.

מיד עם הכרזת מדינת ישראל, היה זה טבעי שאלן גויס לצבא העברי המוקם, עוד טרם הוכרז על כך רשמית. בפברואר 1948, מיד אחרי הדיפת ההתקפה על טירת צבי, הוקמה חטיבת גולני. אלן היה ממקימיה. בתחילה שימש קצין מבצעים של גדוד גדעון (גדוד 13) בחטיבה. אז גם עיברת את שם משפחתו מפרנק לחורין.

מג"ד 13 של גולני היה אברהם יפה, לימים אלוף בצה"ל ומנכ"ל רשות שמורות הטבע. יפה ואלן היו חברים טובים. "רוב אנשי גדוד 13 היו חברי קיבוצים ומושבים מעמקי הירדן, בית שאן, חרוד, יזרעאל", מספר מיכה, "אבא היה קמב"ץ, מפקדי הפלוגות היו עוזי ציזלינג מעין חרוד (בנו של השר אהרן ציזלינג ממפ"ם – ח"ה), יהודה נהרי משדה אליהו ואיצקוביץ מניר דוד. גם אברהם יפה היה מניר דוד".

שלושה חודשים אחרי תחילת המלחמה נפצע המג"ד אברהם יפה ממוקש באזור מירון, במהלך סיור לקראת כיבוש האזור. היה צורך למנות מג"ד במקומו. "אבא סיפר שאברהם יפה קרא לו לאוהל ושאל: אלן, אתה רוצה לקבל את הגדוד? אבא יצא מהאוהל, חשב קצת, חזר ואמר: התשובה חיובית. יפה אמר: קבל את הפיקוד על הגדוד. דני יפה, בנו של אברהם יפה, סיפר לי שלימים שאל את אביו: למה מינית דווקא את אלן שיהיה מג"ד במקומך? הרי הוא לא היה סמג"ד ואפילו לא מ"פ? אברהם יפה ענה: כי לאלן היה ניסיון קרבי מוכח. הוא פיקד על שתי המתקפות על טירת צבי בצורה מוצלחת (בהתקפה על טירת צבי ב‑48' נהרג לוחם אחד מול 56 תוקפים ערבים – ח"ה). לכן מיניתי אותו כמג"ד".

אלן חורין הופך אם כן למג"ד, המג"ד הדתי הקרבי הראשון בצה"ל. כמפקד גדוד 13 הוא מוביל את חייליו לכיבוש כאוכב אל-האווא – כוכב הירדן, ולשחרור הגליל ונצרת. "אחראי ואמיץ, שקט וצנוע ואהוב על כל חבריו, הצטיין בכל הקרבות, כולל שחרור עמקי בית שאן ויזרעאל, בואכה ג'נין והגלבוע, והגליל התחתון", מספר מיכה.

בתחרות בין שתי החטיבות הגיעו מפקדי חטיבת הנגב ובראשם אברהם אדן, ברן, ראשונים למשטרת אום-רשרש, אילת של ימינו. אנשי החטיבה אלתרו דגל בעזרתה של הפקידה הפלוגתית, פועה אראל, שנודע בכינוי דגל הדיו, שאותו תלה אברהם אדן על תורן רעוע במרכזה של תחנת המשטרה הנטושה.

התמונה הזאת נחרתה עד היום בהיסטוריה הרשמית של מדינת ישראל. ההיסטוריה האמיתית שונה במקצת. אלן חורין הגיע לאום-רשרש בראש חייליו עם שני גדודים, גדוד 13 וגדוד 19 בפיקודו של מאיר עמית, שעות מספר אחרי ברן וחבריו. "ברן הגיע בשני ג'יפים. גולני הגיעו בשני גדודים", מדגיש מיכה. החיילים, שהיו מצוידים טוב יותר מחיילי חטיבת הנגב, החליפו את דגל הדיו, שהיה תלוי במשך שעתיים בלבד, בדגל תקני.

במקום היו כמה שוטרים וחיילים מצריים. הללו הגישו לאלן חורין את כתב הכניעה של אום-רשרש. רשמית, זה, ולא הנפת דגל הדיו, היה המהלך שסיים את מלחמת העצמאות. בידיו של מיכה שמורה למזכרת תמונה של אביו ולוחמים נוספים מהגדוד עם השוטרים המצריים אחרי כניעתם, נשענים על הקיר של משטרת אום-רשרש.

___ _____

אלן חורין בערוב ימיו

 

בשנת 1951 השתחרר אלן חורין בדרגת סגן אלוף כסמח"ט. תמה הקריירה הצבאית שלו. עם שובו לקיבוץ התמסר לתפקידי המשק: היה כמה שנים מרכז הדיג, מראשוני בית החרושת 'טיב', עוד לפני מלחמת השחרור וגם עם הפעלתו מחדש ב‑1959, שם היה מנהל הייצור והמומחה למוצרי הבשר. "כשיגאל אלון היה שר העבודה, באחד הסיורים הוא הגיע ל'טיב' כדי לפגוש את אבא", מספר מיכה.

במשך כמה שנים היה מזכיר פנים ופעיל בוועדת חברים. שוב חזר לבית החרושת, ובו עבד עד יום מותו מדום לב בגיל 71, בי"ד בטבת תשמ"ה.

==

הכתבה פורסמה במוסף החג של העיתון 'בשבע'.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו