למה 3 ניסיונות פיגוע באותו ציר בו נרצחה צאלה גז, לא זכו להד תקשורתי וללחץ ציבורי? למה צריך למות כדי לקבל לגיטימציה לפעולה משמעותית כנגד הטרור?
כי יש עיוות מוסרי שגרם לטבח בעוטף עזה, ועדיין ממשיך לנהל את הדרג המדיני והצבאי: "לא נרצחת, כאילו לא הותקפת". במקום לפעול לפי כוונות האוייב ויכולותיו, אנחנו פועלים רק לפי הצלחתו בפועל. כך למרות טילים רבים ששוגרו מתימן, לא הופגזו נמלי התעופה שם עד שהטיל החות'י פגע בפועל בנתב"ג.
אך לצערנו מתברר שלא מספיק גם שאנשים ירצחו, צריך טבח משמעותי כדי שמשהו באמת ישתנה. הרי אנשים נרצחו בהתקפות חמאס מעזה, אך הם היו מעטים מדי ולכן החליטו להכיל זאת. רק טבח המוני מזעזע בתושבי העוטף, הוביל למלחמה מול הרוע המפלצתי שהתפתח מתחת לאפנו בידיעה של גורמי המודיעין.
מדיניות כוס הדם
כך גם ביהודה ושומרון – לפני מבצע חומת מגן, על אף שהיו הרוגים רבים מפיגועים, זה לא הספיק לפעולה כנגד הטרור. הפיגוע הקשה במלון פארק בו נרצחו 30 ישראלים ונפצעו 160, הוא שגרם למצבר הלגיטימציה להתמלא דיו ולצאת למבצע. וכדברי אחד האלופים באותה תקופה: "כוס הדם התמלאה ואף גלשה".
תפיסה זו הובילה גם ליישום שגוי של המושג 'צבא הגנה לישראל'. עסקנו בעיקר במגננה דרך כיפת ברזל, גדרות ופתרונות טכנולוגיים, ולא בתקיפה מוקדמת של האויב הזומם לכלותנו. ר' אליהו בן אמוזג אמר על הניסיון להחיל על אומה את חסידותו של היחיד המוחל על עלבונו ולא משיב, את הדברים החדים הבאים: "נראה אם מסוגלת אומה כלשהי לשרוד ע"פ קוד כזה, או שרק פלישה, כיבוש, שעבוד והכחדה יהיו התוצאות הבלתי-נמנעות" (בספרו 'מוסר יהודי מול מוסר נוצרי' בתרגומו של הרב זיני).
דין יו"ש כדין עזה
אמנם מאז פרוץ המלחמה צה"ל הגביר משמעותית את פעילותו ביו"ש, אך האם עצם הגישה השתנתה? הרי כל הסקרים מראים שהתמיכה בחמאס ברשות הפלסטינית אדירה (יותר מבעזה), וההנהגה הזמנית של אבו מאזן היא רק בגלל שלא נערכו שם בחירות 18 שנים, על מנת למנוע את עליית החמאס! הנהגת הרשות לא גינתה את הטבח ואף תמכה בו, חומרי הלימוד לילדים מלאים בהסתה אנטישמית, וכידוע הרשות הפלסטינית משלמת משכורות למחבלי הנוח'בה.
אם כך, בפועל ברור שאוכלוסיית יו"ש היא גם חמאס, אז למה מחכים להרחבת המלחמה גם מול הרשות הפלסטינית? התשובה נמצאת בדבריו של גדי אייזנקוט כשהיה הרמטכ"ל: "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו'.
האמירה העלובה והמגוחכת ש'נשים את ידינו על המחבלים', היא בדיוק חלק מאותה תפיסה רקובה ומושחתת.
במילים אחרות ניתן לקרוא לזה 'הקונספציה המוסרית' – לא חסר לנו מודיעין ולא כח, חסרה לנו האמונה בכך ששימוש בכח במתקפת מנע, כלומר, 'הבא להרגך השכם להורגו' – זה הדבר המוסרי ביותר שניתן לעשות, משום שלטווח הרחוק הוא מונע מלחמות, ומפחית את הסבל למינימום ההכרחי. כמה פשוט והגיוני, ככה רחוק מיישום.
צריך טבח נוסף?
אור רייכרט, ניסח זאת בחריפות כשעיצב מחדש את השלט האדום בכניסה לשטחי A ביו"ש, וכתב עליו את הדברים הבאים: "אזהרה, כאן גרים רוצחים נאצים שאין לנו כוח לטפל בהם כי הם לא רצחו 1400 איש ביום אחד, אלא רק רצח משפחה פה ורצח מתנחל שם, ככה לאורך עשרים שנה. אז בגדול, עד שהם לא ישחטו מאות ילדים מתנחלים, זה סבבה בינתיים. סעו מסביב".
וכאן צריך לומר במפורש, לממשלה ולנציגי הציבור המתיימרים לדאוג להתיישבות: הרחבת ההתיישבות (המבורכת), לא מפצה על מוות התושבים. נציגי ציבור שלא מסוגלים להוביל לריבונות ועידוד הגירה ביו"ש כמו בעזה, מול ממשל אמריקאי אוהד ביותר – לא למדו שום דבר מהטבח שחווינו בשמחת תורה התשפ"ד. למרות מעשיהם החשובים, הם ימצאו את עצמם מחוץ לכנסת הבאה.
אפילו רצח מזעזע של אישה בדרכה לחדר הלידה לא ישנה דבר, אם לא נבין שגם מוות איטי והדרגתי הוא עילה מספקת להכרעה, ואסור להמתין לטבח המוני בתושבי כפר סבא בשביל לגיטימציה. האויב נידון לפי כוונותיו ולא לפי הצלחותיו. זה צודק ומוסרי.
טעינו בכך כבר פעם אחת יותר מדי.
=======
הרב דני לביא הוא ראש מכון עולמות, ר"מ בישיבת ההסדר באלון מורה, ומומחה בתחום מוסר המלחמה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
