הסוד המזעזע של בלאנש מונייר: 25 שנים בשבי משפחתי

  בלאנש מונייר (ויקימדיה)

סיפורה של בלאנש מונייר, אישה שנכלאה על ידי משפחתה במשך 25 שנים בחדר אפל, הוא אחד המקרים המצמררים בהיסטוריה המודרנית של צרפת, כפי שפורסם באתר וואלה. מאחורי חזות מכובדת של משפחה אריסטוקרטית התחבא סוד אפל שהתגלה ב-1901, והותיר את החברה הצרפתית בהלם. כיצד קרה שצעירה מלאת חיים נעלמה מעיני הציבור, ומה הוביל לחשיפת הזוועה?

משפחה מכובדת, סוד מחריד

משפחת מוניירהתגוררה בפואטייה, עיר בצרפת הידועה באלגנטיות שלה. לואיז מונייר, אם המשפחה, הייתה דמות מוכרת בחברה הגבוהה, שזכתה להערכה על נדבנותה ותרומתה לקהילה. בנה, מרסל, היה משפטן מוערך, ובתה, בלאנש, תוארה כאישה יפה, עדינה ומלאת חן. אך מתחת לפני השטח, המשפחה הסתירה סוד מחריד.

ציור של גילוי בלאנש מונייר (ויקימדיה)

בלאנש, שנולדה ב-1849, התאהבה בגיל 25 בעורך דין מבוגר ממעמד נמוך. אמה, שראתה בכך פגיעה במוניטין המשפחתי, התנגדה לנישואים בתוקף. כשבלאנש סירבה לוותר על אהבתה, לואיז נקטה בצעד קיצוני: היא כלאה את בתה בחדר קטן בעליית הגג, בתקווה שתשבר. אך בלאנש עמדה על דעתה, והחדר הפך לכלא שלה למשך רבע מאה.

חיים באפלה

במשך 25 שנים, בלאנש חיה בתנאים מחרידים. החדר היה חשוך, עם חלונות מכוסים ודלת נעולה. היא שרדה על שאריות מזון דלות, כגון לחם יבש וקליפות צדפות, והייתה מוקפת בלכלוך, צואה וחרקים. משקלה צנח לכ-25 קילוגרם, והיא לא ראתה אור שמש או נשמה אוויר צח. בינתיים, לואיז ומרסל המשיכו בחייהם כאילו דבר לא קרה, וסיפרו לשכנים שבלאנש עזבה לחו"ל.

הציבור לא חשד בדבר, עד שבמאי 1901 התקבל מכתב אנונימי בתובע הכללי של פריז. המכתב תיאר אישה המוחזקת בשבי בבית משפחת מונייר, בתנאים מחרידים. למרות הספקות, המשטרה החליטה לחקור, בין היתר בשל זיכרון עמום של שוטר על היעלמותה של בלאנש שנים קודם לכן.

ציור של גילוי בלאנש מונייר (ויקימדיה)

החילוץ הדרמטי

כשהמשטרה הגיעה לבית המשפחה, היא נתקלה בדלת נעולה ובריח חריף. לאחר שפרצו לחדר בעליית הגג, נגלה מראה מזעזע: בלאנש, כחושה וחלשה, שכבה על מזרן רקוב, מוקפת בזוהמה. השוטרים תיארו שכבה קשה של צואה, שאריות מזון ושרצים סביב גופה. זו הייתה הפעם הראשונה שראתה אור לאחר שנים.

בלאנש פונתה לבית חולים, שם התפעלו הרופאים מכך שנותרה צלולה יחסית. היא הביעה שמחה פשוטה על היכולת לנשום אוויר צח. בינתיים, לואיז ומרסל נעצרו, והציבור הצרפתי נרעש לגלות את ממדי הזוועה.

משפט וצדק חלקי

לואיז הודתה כי כלאה את בתה כדי למנוע ממנה קשר עם גבר "בלתי ראוי". היא מתה בכלא זמן קצר לאחר מעצרה, ככל הנראה בשל לחץ ציבורי ומחלה. אחיה מרסל, שהיה מעורב בכליאה אך לא פעל לשחרר את אחותו, נידון ל-15 חודשי מאסר, אך זוכה בערעור לאחר שטען שבלאנש בחרה להישאר בחדר. טענה זו עוררה זעם רב, אך הוא שוחרר.

בלאנש, לעומת זאת, לא זכתה לסוף טוב. הנזק הנפשי והפיזי היה כבד מדי, והיא אובחנה כסובלת מהפרעות נפשיות. היא בילתה את שארית חייה במוסד פסיכיאטרי, ונפטרה ב-1913 בגיל 64.

מורשת הסיפור

סיפורה של בלאנש מונייר הפך לסמל לאכזריות משפחתית ולחשיבות ההתערבות במקרים של חשד להתעללות. הוא השפיע על התרבות הצרפתית, כולל ספרו של אנדרה ז'יד, "האסירה מפואטייה". המכתב האנונימי שהוביל לחילוצה נותר בגדר תעלומה, אך ללא ספק הציל את חייה.

המקרה מזכיר לנו כי לעיתים הזוועות הגדולות ביותר מתרחשות מאחורי דלתות סגורות, וכי ערנות יכולה למנוע טרגדיות. סיפורה של בלאנש הוא תזכורת כואבת לכוחה של משפחה להגן – או להרוס.