גיא הוכמן הוא איש שמביא איתו שמחה לכל מקום. גם לראיון באולפן סרוגים גיא הוכמן הגיע קודם כל להרים את המורל. מילולית: הוא התחיל לשיר מורלים "סרוגים! סרוגים!" בעקבות כך, הוא שיתף ברגשותיו כלפי הציבור הציוני דתי: "אני חולה עליכם. איזה איכותיים אתם עם הכיפה הסרוגה הזאת. אני מת עליכם". הוא כמובן לא נשאר רציני וממשיך: "איך אתם טובים במילואים וילדים".

צפו בראיון המלא של גיא הוכמן באולפן סרוגים:

גיא הוכמן (36), הוא קומיקאי, סטנדאפיסט, שחקן קולנוע, פעיל חברתי ואושיית רשת ישראלי. אבל התואר הכי חשוב שלו הוא "קצין חיוך ראשי", האיש שיצא כבר מהרגע הראשון למלחמה להרים את המורל. 

רגע לפני חג הפסח, היינו חייבים לשאול: מה גיא הספיק לנקות לקראת החג? "שטיפה לרכב נחשב?". אבל מסתבר שהוכמן רק לקח את הרכב למכון שטיפה ולא שטף בעצמו, אז אנחנו מתלבטים אם זה באמת נחשב ניקיון לפסח. "אני לא עושה שום דבר לבד", הוא מסביר. "איבדתי את היכולת. אני כבר לא עצמאי. ככה זה בחיי נישואים אתה לא מצליח לעשות כלום לבד. מקבל אישורים על הכל – מותר לנקות, אסור לנקות".

ואם כבר מדברים על חיי הנישואין היינו סקרנים – האם גיא הוכמן מקבל אישורים מאשתו על הבדיחות שלו? "אני לא עובר לאישור – דרך עצמי אני לא עובר לאישור. אני פשוט מוציא הכל מהפה, בלי אישור, בלי מחסומים, הכל יוצא". הוכמן מתמודד עם ההשלכות של זה – בדיעבד. "מה שיהיה יהיה, מעדיף לבקש סליחה מאשר רשות".

הראשון להצחיק: קצין חיוך ראשי

הוכמן היה הראשון שבשבעה באוקטובר התחיל להצחיק אנשים. הראשון שזיהה את הצורך הגדול של החיילים והעורף, פתח מצלמה והתחיל להתבדח. האם צריך אומץ בשביל דבר כזה? הוכמן משיב: "מה זה אומץ? אני פשוט אמרתי – או לשבת בבית ולחכות שיבואו מחבלים, כי היינו בטוחים שהם מגיעים לכל הארץ. או לצאת עם 'הכלים' שלי".

הוכמן לא גוייס ללחימה, אז נקט בצעדים חלופיים על מנת להילחם. "עברתי מחלה, אז לא הייתי לוחם. אז אמרתי, אם לא ייתנו לי נשק – אני אשתמש בנשק שיש לי. אני לוחם הומור בכל התחנות בחיים שלי". 

חייל חיוך – לטוב ולרע

על הכינוי "קצין חיוך ראשי", הוא מספר: "תמיד הייתי חייל חיוך. גם כשהייתי לוחם עשינו צחוקים. זה האופי שלי לטוב ולרע. באתי לשם, יש לי את הגדוד מילואים שלי. ברגע שראיתי את הש"ג מחייך אליי, וברגע שראיתי את צימרמן בן 70 שהתגייס מחייך אליי, הבנתי שזה הזמן להתעלות בגודל השעה ולשמח".

המטרה של הוכמן הייתה לשמח את העורף. "לא רק את הלוחמים, להיפך – את העורף. שהסתכל בסטורי, באינסטגרם, בכל הרשתות, ואמר: 'וואו, עם כל מה שאנחנו עוברים עכשיו, 24 שעות לתוך האירוע, יש פה צבא ישראלי יהודי עם רעל".

אתה חושב שאנשים לקחו ממך השראה אחרי זה? "מה זה השראה? אני חושב שלמזלי הצלחתי בתחילת המלחמה, בשבוע הכי קשה שלנו, לתת איזה אור באפלה. הראיתי צד אחר. כי כולנו מחוברים לחדשות בווריד – מספר ההרוגים, הפצועים. ואני אומר, רגע, אני תמיד אלטרנטיבה לכל תוכן תקשורתי. בואו נראה גם את הלוחמים שלנו מחייכים".

הראשון – להסדיר נשימה

הוא היה הראשון שהחזיר את הנשימה לעורף ולחיילים. גיא הוכמן מספר על התגובות בראיון לסרוגים. "עד היום אנשים אומרים לי, 'החיוך הראשון שהצלחתי להוציא אחרי השבעה באוקטובר זה בגלל סטורי שראיתי, חייל צוחק על עצמו'".

אבל הוכמן גם יודע להתנהל ברשימות מול הסיטואציה, ולא יצחק בכל מצב. "כשאני בא עכשיו לבקר פצועים בשיקום – אני יודע לקבל מהבן אדם אם הוא רוצה שאצחק איתו או לא. חייב להיות רגיש, במיוחד עכשיו".

הוא מסביר את החשיבה מאחורי הדבר. "אתה לא רק בדרן, אתה לא רק בא לצחוק: אתה חלק מהעם, מהקהילה. הזהות השתנתה – אם עד אז הייתי מצחיקן, עכשיו אני קצין חיוך, משמח יהודים ברגישות".

החלום: ארץ ישראל השלמה

החלום של גיא זה להמשיך לגדל את שני ילדיו עם אשתו בארץ ישראל השלמה. "להמשיך לגדל את הילדים שלי פה בביטחון ובאושר, בארץ ישראל הגדולה, הטובה והשלמה". החלום המקצועי הוא להמשיך את מה שהוא עושה הכי טוב: "ומבחינה מקצועית, להמשיך לשמח. שימשיכו להזמין אותי לכל מקום. עכשיו הייתי בנוקדים, בעינב". 

לסיום הוא שולח עוד אהבה לקהל הדתי שלו. "אני חולה על הדוסים האהובים שלנו. המקום היחיד שיש לך אולם וחדר לידה. ילד בן ארבע שומר על התינוק, אין לכם בייביסיטר!". הוא מוסיף בנימה רצינית, ומתייחס להקרבה הגדולה שהציבור הדתי הקריב למען המדינה. "אתם הכי איכותיים, הכי מקריבים. כולם צריכים לדעת את זה. הציונות הדתית זה הגיבורים של המלחמה, עם 700 אלף ימי מילואים, כי הם מחויבים".