הבחירות עברו חלפו אך משפט אחד מכל המערכת שקדמה להם נותר חרוט וצרוב בלבי. משפטו של יאיר גרבוז בעצרת השמאל. מי שיקרא את ספריו של יצחק בשביס זינגר ("השטן בגוריי", "תשמעו סיפור"), יגלה שגם בתרבות אשכנז היו מנשקי מזוזות, מאמיני קמעות ועין הרע ומשתטחי קברים. בעצרת השמאל כינה כך יאיר גרבוז את מצביעי הימין הספרדים: "קומץ מנשקי קמעות ומשתטחי קברים, קומץ שמעז לשלוט". עצוב לי על אמירות מעין אלה בשנת 2015.

67 שנים  חלפו מיום הקמת המדינה ולאחר כור היתוך לא פשוט של שנות התיישבות ראשונות עדיין יש מקום לדבר על הפרדות והיבדלות? כאילו ולא די בפילוג החוצה את העם מבחינה פוליטית, מדינית וחברתית, כאילו ואין שסע ההולך וגדל בין מתנחל בשומרון לצעיר בצפון ת"א, כאילו ולא די שעדיין מקפידים על כך בזיווגים בחוגים החרדיים ואין מזווגים מין שאינו מינו – צריך להוסיף עוד קיסם למדורה החברתית הזו המאכלת בנו בכל פה? עדיין קיים אותו שד עדתי בדמות אותן אמירות אומללות של יאיר גרבוז וחבר מרעיו – אלונה קמחי, חיים גורי וחיים חפר ואחרים? דווקא מאנשי רוח הייתי מצפה למעט יותר מתינות וסובלנות באמירות הפוגעות בציפור הנפש של הזולת.

האם נכון לנו לייחל ליום בו יכלה הדור הזה המנציח את הפער והשנאה כדי שנוכל לטהר את האוויר העכור ולנשום מלוא ריאותינו אוויר צלול, בו לפטרונות ולגזענות ולהתנשאות אין מקום?

לידיעת יאיר גרבוז: הקומץ כבר מזמן לא קומץ של אנשי רחוב עם מבטא עילג, ולבוש פשוט המתקפלים בהכנעה תחת השליט האשכנזי המעונב, המכופתר והמביט מלמעלה, כפי שהונצח בסרטים "קזבלן", "סאלח שבתי", "סלמוניקו" ו"השוטר אזולאי". השכלת הקומץ כבר מזמן הגיעה לאקדמיה. מקצועות הקומץ כבר מזמן עברו את ימי נהגי המשאיות והקופאיות בסופר והמנקות בבתים. הוויית הקומץ כבר מזמן הפכה להוויה ישראלית באופייה, בתרבותה, במנהגיה ובמנטאליות שלה וחלק גדול מאותו קומץ כבר אינו יודע כלל מהי עדתו כי התערבבו להם סביו וסבתו מצד אחד וסביו וסבתו מצד שני והוריו נולדו כתערובת של חצאי עדות ספרדיות ואשכנזיות, והוא כבר נושא בתוכו רבעי ושמיניות עדות שונות מעורבות זו בזו בגנים וב DNA שלו.

אז הקומץ כבר מזמן לא קומץ, למרות שנותר קומץ המבטא עדיין תרבות ירודה ורדודה כמו בכל חברה בעולם. והקומץ הרדוד הזה הוא לאו דווקא ממוצא מזרחי.

לידיעת אלונה קמחי: מאותם ניאנדטרלים, אבותינו הספרדים-המזרחיים צמחו ענקי רוח כמו הרמב"ם, הרמב"ן, ר' יהודה הלוי, אברהם אבן עזרא, הבן איש חי, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, ומצאצאי אותם ניאנדטרלים צמחו הסופרים א.ב יהושע, לאה איני, עודד בורלא, יהודה בורלא, ארז ביטון, המשוררים רוני סומק, דתיה בן דור ועוד רבים אחרים שהעשירו את התרבות היהודית באוצר ספרותי אדיר. העובדה שהם אינם מופיעים במבחני הבקיאות של בחינות הבגרות ולא על שטרות הכסף שלנו, אינה מעידה על מחיקתם מעל דפי ההיסטוריה.

ולפרופ' אמיר חצרוני, שאמר בראיון טלויזיה השבוע – "חבל שהעלו את יהודי מרוקו ולא הניחו להם להירקב שם", יש לי רק תפילה אחת: שמרים פרץ, ילידת מרוקו, מורה ומחנכת בישראל ששכלה שניים מבניה במערכות צה"ל, על מנת להגן על חצרוני ועל העם כולו, לא שמעה את דבריו.

הורי הילדים הספרדים דאגו ללבות בילדיהם את אש הטינה כלפי השליטים בארץ בשנות הקמתה – האליטה האשכנזית שדחתה בבוז את תרבות ספרד. ההפסד היה הדדי. היו בין אותם ספרדים כישרונות אדירים חבויים. כמו אבי, למשל, איש רוח, איש ספר ואמנות שנדחק בשל אפליה. עבד במשך היום בחנות תבלינים ופירות יבשים בשוק נתניה ובערב התמסר לכתיבה ולציור. אבל חלק גדול מאותם צאצאים של יוצאי ספרד לא נפל במלכודת הזו של "הקורבן", לא שעה לסיפורי ההורים וניפץ את תקרת הזכוכית. אני יכולה להעיד על כך מניסיון אישי שלי. צר לי שגרבוז, קמחי ודומיהם ממשיכים עד היום להנחיל לילדיהם מורשת של שנאה וכולי תקווה שילדיהם לא ייפלו במלכודת הזו, כפי שחלק גדול מצאצאי הספרדים והמזרחיים לא נפל בה מהכיוון ההפוך.

==

ד"ר ניצה דורי היא מרצה במכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן", חיפה