אנו טוענים שארץ ישראל היא שלנו ושאין לוותר על אף שעל. הבעיה היא שהערבים טוענים בדיוק אותו דבר, ואחד הסעיפים של האמנה הפלסטינית מדגיש שטענתנו על הארץ, היא שקר בלי שום אחיזה היסטורית. אנו טוענים בשם התורה והם טוענים בשם הקוראן שארץ ישראל שלהם.

אלא שהכל שקר וכזב. לא רק שהערבים משקרים לנו אלא שהם משקרים לעצמם, ומרוב שקרים הם מתחילים להאמין בעצמם. מעולם לא הכריז הקוראן שארץ ישראל אינה שלנו אלא של הערבים. אדרבה שלוש פעמים מוחמד מדגיש שארץ ישראל שייכת לנו.

הוא מצטט את משה רבינו: "הוי בני עמי, היכנסו לארץ הקודש אשר הבטיח לכם אללה" (פרק ה פסוק כא). לאחר סיפור קריעת ים סוף מוחמד שם בפי אללה: "וניתן לנחלה לעם ואשר נחשב לחלש את מזרח הארץ, אשר ציוונו לה את הברכה, ואת מערבה,  ויבואו כתומו דבר אלוקיך אשר דיבר טוב על בני ישראל" (ז קלז). אללה אומר ביחס לדברי הימים "לבני ישראל: שיכנו בארץ, והיה בבוא מועד אחרית הימים נקבץ אתכם שבטים שבטים" (פרק יז).

רוב הערבים לא קראו את הקוראן אפילו פעם אחת לכן אפשר להלעיט אותם שקרים.

כמו כן השם ירושלים אינו מוזכר בקוראן אפילו פעם אחת, וירושלים רק פעם אחת בלי איזכור שמה, באופן שלילי, כלומר דרישת מוחמד לחדול להתפלל בכיוונה. "אמר יאמרו הפתאום באנשים: למה זה הריסם מדרך פניהם אשר היו פונים בתפילתם מאז? אמור: לאלוהים המזרח והמערב, והוא ינחה את אשר ירצה באורך מישרים" (ב קמב-גג).

באותה הזדמנות, יש לציין שאין בקוראן מצוה של מלחמת גיה'ד דווקא על ארץ ישראל, אלא על כיבוד. על כל פנים, איך יטענו הערבים שארץ ישראל שלהם על פי הקוראן, כאשר זה הקוראן נכתב זמן רב אחרי שהייתה קיימת מלכות ישראל בארץ ישראל במשך מאות שנים. אך לא מהיום "פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר". איננו זקוקים לאישורם של שקרנים, גנבים ורוצחים. אנו באים לכאן מכת דבר ד', מצד התורה, מכת אבותינו, מכת ההיסטוריה, מכת מלכות ישראל, מכת געגועינו לארצו במשך אלפיים שנה. אנו באים מכת ריבונו של עולם אשר החל להחזיר שכינתו לציון ולעשות ישועה לעמו, להחזירו לארצו ולבנותו בה בנין עדי עד.