בעולם הקולנוע ישנם סרטים שמבקשים להעביר מסר, וישנם כאלה שהם המסר עצמו. "מכתב לדויד" של תום שובל אינו רק יצירה קולנועית – הוא זעקה, געגוע, ותקווה שנארגו יחדיו לכדי מסמך אנושי רב-עוצמה שמסרב להיות מוגדר בקטגוריות הרגילות של הקולנוע.

שובל, שזכינו להכיר את כשרונו הייחודי בסרט הביכורים "הנוער", חוזר אלינו בנסיבות טרגיות. דויד קוניו, שכיכב יחד עם אחיו התאום איתן בסרטו הראשון, נחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר-עוז לעזה וטרם שב. במקום לשקוע באובדן, שובל עושה את מה שאמנים אמיתיים יודעים לעשות – הוא הופך את הכאב ליצירה, את הגעגוע למכתב חזותי.

הדוקומנטריה המרטיטה הזו אינה מסתפקת בשחזור העבר. היא מערבלת קטעים מהסרט המקורי, חומרי גלם שלא נערכו מעולם, אודישנים, וטסטים לכדי יצירה שהיא הרבה מעבר לסך חלקיה. שובל רוקם בידיים אמנותיות אריג מורכב של זיכרון, מציאות והווה בלתי נתפס – קיבוץ חרב, חברים שאינם, ומעל הכל, שני אחים תאומים שהמציאות הפרידה ביניהם באכזריות שאין לה שיעור.

החלל שבין קולנוע למציאות

האירוניה המצמררת אינה נעלמת מעיני הצופה – הסרט המקורי "הנוער" עסק בחטיפה, והנה המציאות חקתה את האמנות באופן הטרגי ביותר. אך שובל אינו מתמקד באירוניה זו אלא משתמש בה כמנוף לחקירת החלל שבין הקולנוע למציאות, בין הזיכרון להווה, בין מה שהיה למה שעוד יכול להיות.

מה שהופך את "מכתב לדויד" לחוויה כה עוצמתית היא דווקא הפתיחות שלו. זהו סרט שמסרב להיסגר, פצע מדמם שממתין לקתרזיס. בעולם שבו רגילים לסגירת מעגלים ולסיומים מספקים, שובל מותיר אותנו עם שאלות פתוחות, עם כאב חשוף, עם תקווה שמסרבת להישבר.

חיבור אישי וקולקטיבי

החיבור האישי של שובל לדויד מורגש בכל פריים, בכל בחירה אמנותית. זוהי יצירה שנובעת מהמקום האינטימי והכואב ביותר, ודווקא משם היא מצליחה לדבר אל הלב הקולקטיבי של כולנו. כאשר הצופה רואה את צילומי המשפחה, ביניהם גם אלו של שירי ביבס ואחרים שנרצחו ב-7 באוקטובר, אי אפשר שלא להיוותר עם דמעות.

שובל, כאמן מלידה, לוקח את כל המשאבים שהקולנוע מציע ויוצר לא רק מכתב אישי לחברו החטוף, אלא גם מסמך הסברה רב-עוצמה שמדבר בשפה אוניברסלית של אנושיות, געגוע וכאב. הסרט מצליח באופן פרדוקסלי לחגוג את העבר ובו-זמנית לעורר תקווה לעתיד, למרות הטרגדיה המתמשכת.

עדות חיה לתקווה

"מכתב לדויד" הוא יצירה שחובה לצפות בה – לא רק בטלוויזיה אלא בהקרנות המצומצמות בבתי הקולנוע. זוהי חוויה שיש לחוות יחד, כקהילה, כאומה, חוויה שמזכירה לנו את האנושיות המשותפת בתוך הכאב הבלתי נתפס.

בעולם שבו יצירות רבות נשכחות במהירות, "מכתב לדויד" נותר איתנו – לא רק כיצירת אמנות מרשימה, אלא כעדות חיה למה שקרה, למה שעדיין מתרחש, ולסוף הטוב שכולנו מתפללים שיגיע. תום שובל אולי לא יכול לשנות את המציאות הפיזית, אך במישור הנפשי והתודעתי, הוא סלל דרך לפדיון אפשרי, לתקווה שמסרבת להישבר.

==

מכתב לדויד

החל מיום ד׳ 7.4 בשעה 22:00 ב-HOT8, ב-HOTVOD וב-NEXT TV.

הקרנות מצומצמות מתקיימות גם בבתי הקולנוע, וזוהי הזדמנות לחוות את היצירה המטלטלת הזו באופן המלא והעוצמתי ביותר – במרחב ציבורי המשותף לכולנו.