אברי גלעד: לא יכול לסבול את המוזיקה הזאת

"טוב, אני מודה, אני לא יכול לסבול היפ הופ, והכוונה לזה שבא מאמריקה", כתב גלעד. לדבריו: "בכל מקום שיש היפ הופ, אני קם והולך. במקום שאני לא יכול ללכת, אני מבקש שיחליפו למשהו אחר. ההיפ הופ היום באוזניי נשמע כמו צרצורים קצביים בתדר גבוה ובאופן בלתי נסבל, ביחד עם מהירי דיבור שמטיחים בי טקסטים פורנוגרפיים, אלימים, מחפיצים, דוחים ומגעילים באופן קיצוני. התדר הכללי של ההיפ הופ הזה, שאני שומע בכל מקום, הוא אלים, נרקיסיסטי ושונא נשים".

גלעד הוסיף וכתב: "אני לא מבין איך אנשים לא מבינים את מה שאני חושב שאני מבין, וזה שלכל מילה יש תדר, ומילים רעות משנות את העולם לרעה. אם תקשיב, אתה מכניס מילים רעות לתוך המערכת שלך והיא מורעלת מבפנים. זאת המציאות. ולא רק למילים, גם למוזיקה יש משמעות. מוזיקה היא אם כל התדרים, וההיפ הופ החדש אינו מוזיקה כלל. הוא קצב לא נעים לאוזן. זהו. אין בו מוזיקה במובן האמיתי שלה. ולצמצום הזה של המילה מוזיקה לזבל מילולי על קצב חורקני יש השפעה עמוקה על נפשות הצרכנים".

פעם הייתי תקליטן. אולי הייתם במסיבה המונית שלי לפני מאתיים שנה. כשבא ההיפ הופ אהבתי אותו מאוד. הוא סחף אותי. הביטים השחורים התלבשו לי בדיוק על מה שאני צריך כדי לקבל את מנת הדופמין שלי. נכבשתי. שידרתי תוכניות מוזיקה שחורה ברדיו עם לירון תאני. אני לא מייסד הגבעטרון, אבל משהו קרה. אולי לי, אולי למוזיקה, אולי בכלל לרגשות בעולם כיום. נהיו קרים, קשים, מוחבאים, לא נגישים. יבואו ימים של עדינות, של מוזיקה, של אהבה. קראתי על זה בעתידות בזוקה".