גל הפרישות בעקבות ה-7.10 נמשך: שלושה חודשים לאחר שרא״ל במיל׳ הרצי הלוי הודיע לו הדחתו, מפקד החטיבה הצפונית אל״מ חיים כהן המכהן כמפקד החטיבה הצפונית הודיע לפני זמן קצר לרמטכ״ל ולמפקד פיקוד הדרום על סיום תפקידו.

במכתב הפיטורין כתב כהן: בחלוף עשרים ושלוש מיטב שנותיי, כלוחם של צבא הגנה לישראל, שפיקד והוביל אלפי לוחמים לשדות הקרב, ארצה להודיעך כי בסיום תפקידי כמפקד החטיבה הצפונית, ברצוני לפרוש מצה״ל. ב-7.10 החטיבה תחת פיקודי לא עמדה במשימתה להגן על תושבי העוטף, עת פרצה מלחמת פתע. במבחן התוצאה נכשלתי!״.

עוד הוסיף: "לא אשכח את שדות הקטל של אזרחים תמימים מתבוססים בדמם, את התופת והגבורה של הכוחות המעטים שהיו תחת פיקודי, כיתות הכוננות ואזרחים אמיצים, בני אור מול צבא טרור ברברי. לא אשכח את תחושת האכזבה העמוקה על עצם ההפתעה הגמורה, ואת השעות הראשונות בהם נלחמנו לבד, ריחות המוות וקולות הצרחות בקשר לא ימושו מזיכרוני".

״לעד ארכין ראשי"

המח״ט הפורש המשיך וכתב: "התעשתנו, והתאוששנו עם אבדות בלתי נתפסות בעורף ובחזית, לא עצרנו עד שטיהרנו את השטח מאחרוני המחבלים, ויצאנו להתקפה בחזית. בלב שבור ורוח נכונה ואיתנה". הוא פנה למשפחות השכולות, ואמר כי "הבנים והבנות שנפלו הינם גיבורים וקדושים. לעד ארכין ראשי".

"לאחר כשנה וחצי של למידה, הובלה ושיקום החטיבה, שמחנותיה היו לי לבית, וחייליה היו לי לילדיי, להפיכת האפר הזיכרון והקטל לחוסן ובנייה מחדש, ממש כ'עוף החול'. לאחר לחימה ממושכת בה קיבענו את קווי ההגנה בשטח האויב, וקיבענו את העיקרון של מוצבים לפני ישובים. לאחר שזכיתי לראות בתקומתם של תושבי העוטף, ובנייתם מחדש של כיתות הכוננות". הוא אמר כי כעת יתפנה ל"שיקום האישי שלי ושל משפחתי".

"כמח"ט שפיקד על אחד הקרבות הקשים בהיסטוריה של מדינת ישראל, תמיד אהיה מוכן להעמיד מניסיוני הצרוב בדם, כאזרח מין השורה, לטובת ביטחון המדינה".

את מכתבו חתם בפנייה לזמיר: "הרמטכ"ל, המשימה לא תמה! עלינו להחזיר במהרה עוד אתמול את אחינו הנמקים בשבי ואת החללים לקבורה ראויה! בטוח שתוביל את הצבא לניצחון מוחלט על מוגי הלב. בהצדעה לאחי ואחיותיי לנשק שאינם עוד, בשליחת איחולי החלמה לפצועים ובתפילה להשבת החטופים. קַוֵּ֗ה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקַוֵּ֗ה אל ה'״.