לא מחרים, נקודה. וכך למדתי מיהונתן שהייתה לו השקפה מוצקה "דתית" "ימנית" ובעיקר "אלוקית". וכשהוא היה צריך להילחם לצד חבריו ולהישמע לפקודות של מפקדו לא בדק את השקפתו. וכשנורה ונפל. סיכנו את חייהם למענו גם מי שסברו אחרת ממנו. שחלק מהם קידמו שאיפות אחרות משלו.

אז למה זה נכון רק לצבא ומדוע באזרחות פתאום אסור לשתף פעולה? וזו נהיית מעין מוסכמה. שאם מישהו לא חושב כמוך בדיוק מילה במילה, אז הוא פסול ואסור לשבח אותו ולשתף איתו פעולה. נורא! זו רעה חולה!.

אז אני הקטן הולך בדרכו של יהונתן. ואינני בוחן לב וכליות. וגם לא, כביכול, מזימות. ואני משתף פעולה בהזדהות עם החטופים ומשפחותיהם בכיכר. ועם אחים לנשק שפתחו חמ"ל. ועם חרדים בשמירת שבת ציבורית. ועם האופוזיציה כשהיא נהיית, ימנית. וזה לא אומר שאני חותם על כל מה שהם עושים ואני לא עסוק במציאת זדונם במחשכים.

ואם אני חושב כמו רבים שעכשיו צריך כמה שיותר מתגייסים. אז לא איכפת לי מה המניעים "הנסתרים" אם בכלל יש, לתומכים. אני משתף איתם פעולה בעניין הזה. ואם הם יעשו בעתיד משהו שאחלוק עליו, לא אהסס להגיד ולהתנגד. מציע לכם גם את השיטה. תנו לאחוות הלוחמים להוביל את המדינה. וגם במחלוקות אזרחיות נשתף פעולה. תודה יהונתן. תודה חיילים. תודה שלימדתם אותנו איך חיים.