הסופרת והיוצרת הדסה בן ארי, מתייחסת לסוגיית הדרת הנשים ביהדות דווקא מתוך מקום של מישהי שכן מצליחה להגשים את עצמה ולנפץ תקרות, ואומרת כי גם כיום כל האזכורים שלה בתקשורת מופיעים בצמוד לגרוש שלה חנן בן ארי.

בפוסט ארוך שפרסמה כתבה בן ארי: "הדרת נשים. זה בסדר להרגיש קצת מודרת? אני ההפך מקורבנית, אבל הגיע הזמן להגיד משהו על ה-הדרה. גדלתי בחברה הדתית בה תמיד הרימו לי. אבל ממש. אמרו לי, תממשי את עצמך. פרגנו לי על העשייה וההתלהבות שלי, אמרו לי להמשיך. זקני השבט ותלמידיהון רק אמרו לי להמשיך לעשות מה שאני טובה בו. הדברים שאני מרצה עליהם היום הם אותם דברים שאמרתי בסדנאות שהעברתי כשהייתי בת 18. מבטיחה. בגיל 20 מצאתי שהדרך להמשיך היא להתכנס לאירוע שנקרא "משפחה", כי הלב אמר וכי משפחות בונות עם וידעתי שאעבור לקריירה שניה כשהמציאות תקרא לי".

"שיפט להיום: היום אני מרגישה שאני מקבלת חיבוק כן מהתקשורת שמצטטת אותי ומעריכה אותי, אבל זה כמעט תמיד בצמוד לאיש שהוא כבר לא שלי. אני חושבת שהפטריארכיה כבר מתה וכל אישה מכל מעמד וחברה, עם שיוך דתי ובלי שיוך דתי יכולה להיות מי שהיא בלי להיות מוצמדת למי האיש שלה או היה האיש שלה. זה בדיוק מה שנשים צריכות היום, את המקום הטבעי שלהן להיות הן, ולא איזה יום תלוש ומגוחך שנקרא יום האישה! כשיום האישה נחגג בכל יום, אז גם יום הגבר יכול להיחגג בכל יום".

היא המשיכה וכתבה: "אם נגיד הוצאתי תוך חצי שנה ספר בעברית, ובאנגלית, ויצאתי איתם לשני סיבובי הרצאות בחו"ל ובקרוב אפרסם ספר נוסף, אבל רוב זמני אני מגדלת כיתת מנהיגות של שבעה ילדים (ובבקשה לא למחוא כפיים, או "איזו מהממת". אני פשוט עושה מה שאני אוהבת), אי אפשר לשים אותי סטנד אולון? הרי מעולם לא תפסתי טרמפ על שם המשפחה שלי. בדיוק להפך".

בסוף דבריה כתבה בן ארי: "בכל פעם שאני שומעת שהיהדות מדירה נשים אני מתפלאת. כי היהדות גילתה לי מי אני והדת מעולם לא הדירה אותי, אלא רק הנחתה אותי כיצד לבוא לידי ביטוי. ויש בעולם הזה אנשי רוח ואמיצי לב שגם יודעים להקשיב ולהיות בתנועה במקום שצריך ואפשר. ותמיד יש עוד דרך. אני קוראת בתורה ובאימהות האומה ובאסתר שלי יסודות לפמיניזם הפמיליסטי ואני מתה על זה וניזונה משם באופן עמוק.האני קוראת, נוברת וחוקרת ב17 השנים האחרונות כל דבר שאני מספיקה לחטוף על אודות נשיות, גבריות, מיניות והיהלום של העולם – אהבה. הספר של ניר מנוסי – "הבוקר שאחרי" הוא אסופה מרתקת של כל הדברים האלו כולם והוא מחזיר אותי הביתה, לאינטואיציה הטבעית שלי שאומרת שהאוצר נמצא מתחת לגשר, שליהדות יש מה ללמוד, אבל יותר מזה, יש לה מה להאיר וללמד את האנושות. הלוואי שכל העולם היה מכיר את היהדות שאני מכירה".