דוד בן ארזה גדל בבית חרדי ליטאי, אך גילה את המוזיקה לאחר שיצא מהישיבה. הוא מביא קול ייחודי שמאתגר את גבולות הרדיו החרדי והחילוני כאחד. בראיון באולפן סרוגים, הוא שיתף על המעבר משבר ליצירה ועל האתגרים שמביאות ההגדרות החברתיות.
צפו: דוד בן ארזה בראיון באולפן סרוגים
(צילום ועריכה: למי מזוז)
"ההגדרות לא מכילות אותי"
לשאלה "אתה חרדי? איך אתה מגדיר את עצמך?" בן ארזה עונה: "זו שאלה קשה. שואלים אותי את זה הרבה – בשידוכים, בחיים. אני מרגיש שההגדרות האלה כבר לא מתאימות לי, וגם לא לכולם. בשנים האחרונות, הזהויות במדינה נהיו כל כך חדות – מזרחי, אשכנזי, חרדי, מצביע ביבי או לא. זה הורג אותנו. אנחנו הרבה מעבר למשבצת אחת".
דוד בן ארזה (צילום: דוד טירנובר)
למה השירים שלך לא נכנסים לרדיו החרדי?
"זה תלוי", הוא מסביר. "יש רדיו סגור יותר ויש פתוח יותר. שירים כמו 'רחמים' לא התקבלו, למרות שחשבתי שזה שיר קדוש, שיר של תפילה. אבל זה לא על המילים, אלא על האתגר שאני מביא. אני שם את הלב שלי על השולחן – לא רק 'אני שמח, הכל טוב', אלא גם 'אני שבור, יש לי בור בלב'. זה פחות מוכר בתקשורת החרדית". דוד בן ארזה מביא שירים שאולי קצת קשים לעיכול – אבל נוגעים בלב.
דוד בן ארזה (צילום: יהב טרודלר)
השירות הלאומי: לתת מעצמי
דוד בן ארזה מספר על השירות הלאומי שלו עם נערים ונערות חולי דיאליזה: "מאז המלחמה הרגשתי שמוזיקה לבד לא מספיקה. צבא לא התאים לי, אז בחרתי בשירות לאומי. אנחנו עובדים עם עובד סוציאלי כדי לשלב אותם בחיים. דיאליזה מוציאה צעירים מהמסלול, ואני מרגיש ששם אני יכול לתרום. לפעמים אני מביא את המוזיקה, אבל משתדל לא לערבב יותר מדי".
שיתוף הפעולה עם אמיר שדה
איך נולד הדואט "נס"? "רציתי סאונד חדש", מספר בן ארזה. "המוזיקה האמונית מיצתה את עצמה – חסר בה ביטים, משהו תל אביבי וחריף. פניתי לאמיר ובן, שרתי להם שיר על הפסנתר, והם התלהבו. עשינו כמה שירים, ואז ביקשתי מאמיר דואט. 'נס' נכנס לשני האלבומים שלנו, הגיע לגלגלצ ופתח דלתות. הוא נכתב לפני המלחמה, אבל אחריה הוא מרגיש מדויק".
דוד בן ארזה (צילום: דוד טירנובר)
בין ירושלים לתל אביב
דוד ממשיך לנוע בין עולמות – ירושלים ותל אביב, תפילה וביטים. הוא מזמין את כולם להופעה הקרובה בזאפה ירושלים ב-25.3: "תבואו עם אש גדולה!"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
