עדות ארכיאולוגית ראשונה בעולם לתופעה הקדומה של סגפנות קיצונית בקרב נשים נזירות התגלתה בירושלים.
חוקרים שניתחו שן של שלד, שנמצא בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות כשהוא כבול בטבעות, גילה כי מדובר באישה-נזירה. תגלית זו, מחזקת את ההבנה כי התנהגויות של סגפנות קיצונית היו נחלתם של גברים ונשים, כאחד.
מכיוון שהשלד שהתגלה בתוך קבר, היה במצב השתמרות ירוד, חוקרים ממכון וייצמן השתמשו בטכנולוגיה חדשנית של ניתוח חלבונים של אמייל השן. גישה זו, מאפשרת לזהות את המין הביולוגי של הנקבר באמצעות חלבונים ייחודיים הקיימים באמייל. במחקר הופקו – מתוך שבר של שן, וריאציות שונות של חלבונים מסוג Amelogenin (היוצרים את אמייל השן). חלבונים אלו מקודדים על ידי כרומוזמי המין X/Y. כך הצליחו החוקרים לקבוע שהשלד שייך, ככל הנראה, לאישה.
.הנזירה שנחשפה כבולה בטבעות (יולי שוורץ רשות העתיקות)
מנהלי החפירה, זובייר עדוי וכפיר ארביב, בוחנים את הממצא הנדיר (יולי שוורץ, רשות העתיקות)
המחקר נערך על ידי ד"ר פאולה קוטלי, דוד מורגנשטרן ופרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן למדע, בשיתוף עם ד"ר יוסי נגר, זובייר עדוי וכפיר ארביב מרשות העתיקות.
הנזירה הייתה כבולה ב-22 טבעות לפחות
חוקרי רשות העתיקות, ד"ר יוסי נגר, זובייר עדוי וכפיר ארביב מסבירים את המחקר: "האישה התגלתה בקבר יחיד, שהוקדש לה מתחת לבימת הכנסייה לאות כבוד. היא היתה כבולה ב-14-12 טבעות סביב הזרועות או הידיים, ארבע טבעות סביב הצוואר, ולפחות 10 טבעות סביב הרגליים. לוחיות או דסקיות ברזל על בטנה, אשר חוברו אל הטבעות, הקנו לשלד שלה צורה של שריון".
האתר שבו התגלתה הנזירה, שוכן כשלושה קילומטרים מצפון-מערב לעיר העתיקה של ירושלים, והוא זוהה כמנזר ביזנטי שפעל בין המאות ה-5 ל-7 לספירה. לצד מבני המנזר והכנסייה במקום, נחשפו בחפירת רשות העתיקות במקום קריפטות קבורה מתחת לבימת הכנסייה, בהן נתגלו שרידי נשים, גברים וילדים. בקבר, שבו נמצא השלד הכבול, נתגלו טבעות ברזל סביב הצוואר, הזרועות והרגליים, לצד חפצי מתכת, שבהם צלב קטן.
תהליך התיעוד הארכיאולוגי. (יולי שוורץ רשות העתיקות)
מעניין, כי נשיאת טבעות ברזל כבדות לא הייתה שיטת עינוי או ענישה שהופעלה על הנזירים והנזירות אלא נעשתה מרצון; המקורות ההיסטוריים מצביעים על כך, שזו הייתה אחת מהדרכים יוצאות הדופן, בהן נהגו הנזירים – ומסתבר שגם הנזירות, לסגף את עצמם. מקובל היה, כי ככל שהאדם מתנזר מהנאות – ואפילו מענה את הגוף, כך הנפש עולה לגבהים רוחניים נשגבים.
סיגוף מרצון היה תופעה רווחת בקרב הנזירים
"הנזירה היא ביטוי לתופעה שהייתה רווחת בקרב נזירים ביזנטיים בעת העתיקה, שאופייה היה אינדיבידואלי ואשר לוותה בקיצוניות מופרזת", אומרים זובייר עדווי וכפיר ארביב, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות".
הנזירים כפו על הגוף הרס ופגיעה עצמית: בין שיטות העינוי המתוארות היו צומות ממושכים, כריכת שלשלאות ברזל ואביזרים שונים סביב הגוף או קשירת הגוף לסלעים, העמסת משקולות כבדות, קשירת הגוף והכנסתו למתקן כדי לכפות עליו עמידה ולמנוע ממנו שינה, כליאה עצמית והצטמצמות למרחב מחיה צר ומנותק – בתוך מגדלים נטושים, מערות או תאים, בכלובים תלויים, על ראשי עמודים או אפילו מחיה בראשי עצים, מגורים מתחת לכיפת השמיים והפקרת הגוף לפגעי מזג האוויר, או הימצאות במקומות ללא תנועה. במקרים אחדים, זרקו הנזירים את עצמם לתוך האש או אל חיות טרף".
עדווי וארביב, אשרו חקרו את התופעה, מוסיפים כי הגילוי מצביע על כך שהסגפנות הקיצונית, ובעיקר זו של קשירת הגוף בברזלים, החלה בצפון סוריה ובאנטוליה, התרחבה לאסיה הקטנה והגיעה לכוון מערב לאירופה – לאיטליה, לצרפת ולאנגליה. במקביל, התרחבה התופעה לכיוון דרום והגיעה עד ירושלים ומצרים, שבה עדות על נזיר בשם סרפיון, שהיה כבול בברזלים. החוקרים מציינים, כי הכתבים ההסטוריים מעידים כי התופעה הייתה קיימת גם בקרב נשים. "ההיסטוריון תאודוריטוס מקירוס שחי במאה ה-5' לסה"נ, מספר על שתי נשים – מאראנא וקירא, שכבלו את עצמן בברזלים למשך 42 שנים: מעל לגפיים, מסביב לצוואר, מסביב למותניים – כמעין חגורה, ועם שרשראות בידיים וברגליים.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
