החדידיות בטירוף: סרט פלסטיני זכה לראשונה באוסקר

  (צילום: שאטרסטוק)

אמש (הלילה שבין שני לראשון) נערך טקס פרסי האוסקר ה-97 ובמסגרתו לראשונה זכה סרט בבימוי ישראלי – פלסטיני בפרס האוסקר, בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר.

הזכייה היוצאת דופן, עוררה סערה עזה בעולם ותפסה את הכותרות של העיתונות הבינלאומיות. הדוגמניות האמריקאיות ממוצא פלסטיני, חדיד, הביעו את תמיכתם וגם ג'יג'י, האחות המפורסמת יותר שבדרך כלל שומרת על פרופיל נמוך בכל הנוגע לסכסוך, לא הצליחה להסתיר את התלהבותה.

(הפוסט על הזכייה במגזין טיים)

(צילום מסך אינסטגרם ג'יג'י)

(צילום מסך אינסטגרם בלה חדיד)

עם קבלת הפרס, יוצרי הסרט יובל אברהם ובאסל עדרה, נאמו על הבמה, ואמרו: ״עשינו את הסרט הזה, ישראלים ופלסטינים, כי ביחד הקול שלנו חזק יותר״. בתגובה שפרסם הבמאי יובל אברהם לתקשורת הישראלית, נכתב: "הזכייה אינה רק הישג אישי אלא קולקטיבי. הסרט נותן קול לאנשים שחייהם לרוב נסתרים מהעין. גורלנו שזור זה בזה: כמו ששחרור החטופים כרוך בהפסקת הלחימה בעזה, כך גם הביטחון שלנו תלוי בפתרון מדיני צודק".

הישראלים זועמים

מנגד, כאן בישראל, התגובות לזכייה היו נסערות מאוד, וכללו זעם רב ברשתות על הבמאים הישראלים יובל אברהם ורחל שור. "הנזק שיובל אברהם עשה לישראל בשביל לקבל מחיאות כפיים מראה על כמה אנשים מוכנים למכור את הערכים בשביל תשומת לב", כתב השחקן ידין גלמן בחשבון האינסטגרם שלו. "הפלסטינים צמאים לדם יהודי. צריך להפסיק להתכחש לזה בשביל מחיאות כפיים בטקסים אמריקאיים".

גם אושיית הרשת לי מלאך, תקפה את הזכייה בחריפות. "הנאום של הישראלי באוסקר מטורף בעיניי ישראלי שחווה את ה-07.10 ומסוגל לדבר בצורה כל כך חד צדדית על סבל של צד אחד הוא באמת באמת פסיכופת. זה לא מעיד על מוסר וערכים, זה מעיד על הפרעה נפשית קשה".

מוקדם יותר פרסם גם שר התרבות והספורט מיקי זוהר הצהרה, וכתב: "במקום להציג את מורכבות המציאות שלנו, בחרו יוצרי הסרט להדהד נרטיבים שמעוותים את דמותה של ישראל בעולם".

נרטיב חד צדדי

(באדיבות יח"צ)

"אין ארץ אחרת" (NO OTHER LAND), סרט תיעודי בבימוים של באסל עדרה, חמדאן בלאל, יובל אברהם ורחל שור, מתעד חמש שנים (2019-2024) של מאבק שמנהלים תושבי מסאפר יטא, שבדרום הר חברון, נגד ניסיונות הגירוש המתמשכים מבתיהם, וכן את הקשר האנושי המורכב שנרקם בין יוצרי הסרט, עדרה ואברהם.

באמצעות תיעודים מציג הסרט את המנגנונים המשפטיים, הצבאיים והחברתיים המופעלים נגד הקהילה הפלסטינית באזור, ומראה סצינות כמו הריסת בתים חוזרת ונשנית על ידי דחפורים צבאיים, ירי כלפי תושבי הכפר, ואלימות פיזית נגד מפגינים.