צה"ל מתיר לפרסם היום את ממצאי תחקיר הקונספציה שהביאה לטבח ה-7.10 או כמו שקוראים לזה בצה"לית: "התפתחות תפיסת האיום והמענה מול רצועת עזה".

התחקיר הזה הוא חלק מארבעה תחקירים עיקריים שמתפרסמים היום ועוסקים בקונספציה, בהתנהלות אמ"ן, בקבלת ההחלטות בליל ה-7.10 ומבט-על על ניהול הקרבות בבוקר שמחת תורה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרמטכ"ל באחד הסבבים בעזה (צילום: דובר צה"ל)

הפרק שעוסק בקונספציה מסכם למעשה את התקופה שמסיום מבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014 ועד שמחת תורה תשפ"ד 2013, תחת הרמטכ"לים: גנץ, איזנקוט, כוכבי והלוי. שרי הביטחון באותה עת היו בוגי יעלון, ליברמן, בנט, גנץ וגלנט. ראש הממשלה הוא נתניהו, בנט ולפיד. בסיכום התחקיר אומרים בצה"ל כי מדינת ישראל, הדרג המדיני ומערכת הביטחון נשענו על מספר תפיסות שקרסו באחת בבוקר 7 באוקטובר:

הקונספציה הראשית: עזה אויב משני

המסקנות שעולות מן התחקיר מלמדות כי במישור הביטחוני, מדינת ישראל התמקדה בעשורים האחרונים באיראן ובחיזבאללה, כאשר המדיניות מול עזה טמנה הייתה כפולה: מצד חמאס הוא שלטון טרור לא לגיטימי, ומצד שני לא נעשה שום צעד או אפילו חשיבה על החלפתו.

הקונספציה המובילה: ניתן לרסן את חמאס

הצעד שנקטו בישראל מול ההתעצמות של חמאס, מבלי רצון לפעול לשינוי המצב, נקטו הדרג הצבאי והמדיני במדיניות של "ניהול סכסוך" – כלומר שימור המסגרת של אויב שנמצא בגבול, עם שאיפה לשקט תוך ניהול סבבי לחימה בעוצמה כזו או אחרת. מאחורי התפיסה הזו עמדה הקונספציה העיקרית לפיה חמאס אינו מעוניין בהסלמה ואינו נערך למלחמה על ישראל. שיטת הפעולה הייתה 'מקלות' – תקיפות אוויריות מאסיביות במהלך סבבים, ו-'גזרים' – הצעת מנופים כלכליים ושיפור תנאי המחייה כדי למנוע את סבבי המלחמה.

בצה"ל אומרים כי התברר כי חמאס ניהל מדיניות של הונאה כלפי ישראל שחיזקה את הקונספציה הזו ובדיעבד הייתה שגיאה קריטית של הדרג הצבאי והמדיני.

פחדו מרקטות ולא מחדירה

בהמשך התחקיר הצה"לי על הקונספציה התברר כי צה"ל תפס את האיום מרצועת עזה כאיום של ירי רקטות לרוב לדרום ולמרכז, ופחות חשש מחדירה בקנה מידה גדול. האיום של התקפה רחבה בהפתעה לא נתפס כתרחיש העיקרי ממנו צריך לחשוש. לאור הסיבות לכך הן גם פער בהבנת האויב, חוסר במודיעין וגם הסתמכות יתר על המכשול ואמצעים טכנולוגיים.

תפיסת הלוחמה המוגבלת והסבבים, נטעו בלב ההנהגה של צה"ל ושל מערכת הביטחון וההנהגה המדינית, כי הפעולות של צה"ל והתקיפות – שוללות את היכולות של חמאס לתקוף את ישראל, מעבר לגלי תקיפה נקודתיים ומוגבלים בזמן. הפער הזה הלך והתרחב אחרי מבצע 'שומר חומות' שם סברו בצה"ל כי חמאס מורתע, כשבפועל הוא התכונן ביתר עוז למתקפה.

קונספציה נוספת היא התפיסה בה התאהבו בכירי צה"ל על מב"ם – מערכה שבין המערכות – לפיה שומרים על לחימה או עימות על אש קטנה כתחליף לעימות צבאי גדול ורחב. חמאס הסתיר את יכולותיו ובצה"ל טעו לחשוב כי מדובר בשחיקה שלהן וירידה מהכוונה להשתמש בהן.

הסתמכות יתר על המכשול ועל הטכנולוגיה

תפיסה נוספת של צה"ל שהתבררה כשגיאה הייתה הסתמכות יתר על אמצעים טכנולוגיים ומכשולים סטטיים נגד התקפות. הגדר "החכמה", המיכשור האלקטרוני והאופטי להתראות, מערכת 'רואה – יורה' לירי מרחוק  – כולן התאימו לתפיסה של חדירה נקודתית או בקנה מידה קטן, מבוססים על מודיעין מקדים. במתקפה של שמחת תורה, המודיעין כשל, וההפתעה הגיעה לא נקודתית, אלא בפריצה לאורך כל החזית בבת אחת, המכשירים הושבתו ואלה שעבדו לא הצליחו לתת מענה בכל הזירות.

סעיף נוסף דיבר על הערכת החסר של האויב, בתכנון מתקפה רב-זירתית. בצה"ל אמנם נערכו למתקפה כזו מכמה זירות במקביל, עם זאת, במהלך המלחמה התברר כי תפיסת האויבים את המלחמה הרב-זירתית הייתה מתקדמת יותר מכפי שהיכרנו, עד כדי גיבוש רעיון מערכתי-צירי להשמדת ישראל.

מסקנות החלק הזה של התחקיר למעשה היו ידועים לכולם:תפיסת ניהול הסכסוך קרסה. חמאס יזם מתקפה רחבה על-קרקעית ומפתיעה; המודיעין לא סיפק התרעה והמחשבה שניתן להגן מול אויב מבוסס על קו המגע קרסה גם היא.

מערכת התפיסות הישראלית הייתה מושרשת ועמוקה, ולאורך השנים לא היה מאמץ שיטתי ומשמעותי לערער עליה ולא התקיים דיון מעמיק סביב השאלה – מה אם אנחנו טועים?

לקחי התחקיר

לא נכון "לנהל סכסוך" מול אויב שתכליתו השמדתך – חמאס ניצלה את מדיניות "ניהול הסכסוך" של ישראל כדי לקדם תכנית סדורה למתקפה רחבה .

מניעת איום מידי או משמעותי, ובפרט אויב על הגבול – יש להעדיף את הסרת האיום על פני השגת שקט בטחוני, תוך מאמץ למניעת התבססות אויב בקרבת הגבול.

למנוע את האיום הבא – הגישה המניעתית מחייבת ניתוח של אבולוציית האיום, כפי שהשתקף במעבר של חמאס מפשיטה בתווך תת"ק לפשיטה עילית רחבה.

תפיסת המכשול – המכשול הוא חלק מתפיסה משולבת איסוף, אש וסד"כ רלוונטי – ובהיעדר יכולות תומכות מספקות, לרבות סד"כ, תועלתו תרד משמעותית.

משאבים ויכולות – השתנות התפיסות ולקחי המלחמה, ובראשם מניעת איום מידי או משמעותי ומניעת אויב על הגבול, לצד ריבוי ה איומים הכוללים מחייבים הגדלת היקף המשאבים והיכולות .

הבקרה התפיסתית – נדרש תהליך סדור ומעמיק של בקרה, בחינה וערעור של התפיסות האסטרטגיות, המודיעיניות והמבצעיות.

הרחבה והאצה של בניין הכוח למלחמה רב זירתית – המלחמה ממחישה את הצורך של צה"ל ומדינת ישראל לבנות את עצמם למערכה רב זירתית רחבה .