"אח תאום שכול זה שכול ברמה הכי גבוהה, אני כל כך גאה להיות אח שלו", כך אומר אלון שניר אחיו התאום של סרן לירון שניר הי"ד. התאומים גדלו יחד בעפרה, לירון למד בישיבה התיכונית בחיספין ומשם המשיך לישיבה הגבוהה בתל אביב ואז התגייס לסיירת גולני, לירון היה מפקד לוחמים ותיקים בסיירת ונפל בקרב בצפון רצועת עזה.
(צילום: באדיבות המשפחה)
לאחר נפילתו, אלון הקדיש את חייו וזמנו להכיר לכל עם ישראל את לירון ואת הרוח הגדולה הזו שלו, לאולפן שלנו הוא הביא עוגת לוטוס ומסביר: "הבאתי את העוגה שהיתה אהובה על לירון, העוגה היא זיכרון מיוחד, כל יום שישי לפני כניסת שבת היינו יושבים כל המשפחה עם הקפה והעוגה, זה הנוהל תמיד, גם בימי הולדת, יש לי זכרונות טובים מזה, מרגישים בעוגה את האהבה של אמא, השנה ביום הולדת שלנו יצאנו במיזם שאנשים הכינו את העוגה הזו בכל הארץ לזכרו".
(צילום: למי עזוז)
עוגת לוטוס של פזית, אמא של לירון ואלון
500 גרם עוגיות לוטוס
100 גרם חמאה
2 שמנת מתוקה להקצפה
רבע כוס סוכר
פודניג וניל קופסא אחת
500 גרם גבינה לבנה
אופן ההכנה: טוחנים 250 גרם מהעוגיות, ממיסים את החמאה ופורסים את התערובת על תחתית של תבנית, מקפיאים לכמה דקות.
בקערה מקציפים את השמנת הסוכר והפודינג ולבסוף מוסיפים את הגבינה הלבנה ומוזגים על התחתית הקפואה.
טוחנים את עוגיות הלוטוס הנותרות ומפזרים על העוגה מלמעלה. מקררים ללילה וזוללים:)
(צילום: באדיבות המשפחה)
"היינו אדם אחד, אני מרגיש חצי בן אדם"
אלון מספר על הקשר שלהם כאחים תאומים: "תאומים זה קשר אחר, היתה לנו תלפטיה, הרגשתי שזה הולך לקרות, מגיל אפס גדלנו יחד, לא צריך לדבר הרבה הוא הבין אותי עם העיניים, הוא כמו waze לחיים, היינו בקשר מאד חזק, לא דומים חיצונית ופנימית אבל אנחנו היינו אדם אחד. אני מרגיש אותו ומלווה אותי בכל רגע ורגע, אני קם בשבילו בבוקר".
אלון רץ ברחבי הארץ ברמה היומיומית ומספר על הערכים של לירון ודמותו: "אני מקבל פידבקים והודעות מבני נוער ואנשים בהרצאה כמה דמותו נגעה בהם והם לוקחים ממנו הרבה. שואלים אותי: למה אני מתעסק הרבה בהנצחה? וןאני עונה: איבדתי את אחי התאום, זה טייטל, כל הזמן הייתי אומר לו: "הלוואי שכל הסביבה שלי תהיה כמוך, הלוואי שכל הקצינים יהיו כמוך, עכשיו שהוא לא פה אני מחוייב להעביר את זה הלאה".
אלון מספר את הסיפור האחרון שלו עם אחיו: "שבועיים לפני שנכנס לעזה באתי לבקר אותו, ישבנו לאכול ופתאם היתה אזעקה, כולם רצו למיגונית, לירון אמר לי לרוץ למיגונית, אבל הוא רץ לצד השני ופתאם אני רואה זוג קשישים, אחד בכיסא גלגלים ולירון מחפה עליהם עם כל הגוף שלו, נכנסתי למיגונית וכשיצאתי ראיתי אותו באותה פוזיציה מחפה עליהם, זה היה הרגע האחרון שלי איתו. תמיד חשב מי צריך אותי".
"מה זאת אומרת אחי? עם ישראל צריך אותנו"
"לירון היה מצטיין מחזור של סיירת גולני, מצטיין קורס מ"כים, מצטיין קורס קצינים, הוא לא אמר לנו על זה מילה, את תעודות ההצטיינות גילינו בנקיון לפסח, חלק מהתעודות קיבל בתקופה של הקורונה אז לא היינו בטקסים, חלקם הוא פשוט הכניס לתיק ולא עשה מזה עניין, תמיד הצטנע ולא אמר שהוא בסיירת גולני".
אלון משתף בכאב: "אני מרגיש חצי בן אדם, לאבד חצי מהלב שלך, הרגעים הכי הקשים זה סופי שבוע ,ימי שישי, לאכול המבורגר או לאכול בשישי את העוגה. אחי גל התארס, זה משמח אבל זה עוד רגע קשה שלירון לא פה, זה מעורבב בהרבה רגשות זה קשה ועצוב שלירון לא זוכה לזה".
המשפחה הוציאה סווטרשרט עם המשפט: "מה זאת אומרת אחי? עם ישראל צריך אותנו", אלון מסביר: " תמיד אמרו לו תתקדם בחיים, עזוב את הצבא, תתחתן, תקים משפחה, או כשהוא התעקש להכנס לעזה, אמרו לו לוותר על זה והוא היה אומר את המשפט הזה: עם ישראל צריך אותי".
"הוא בכלל לא היה חייל של לירון"…
אלון מספר כמה לירון דאג לחייליו: "הוא היה אבא ואמא של החיילים שלו, ידע לדרוש מהם הכי הרבה אבל גם דאג להם להכל, לא היה מחכה עד שדברים יקרו, היה מוציא את האשראי ומשלם לחיילים בודדים ממקרר עד כל דבר קטן, דאג לארוחת צהריים לחייליו נתן אשראי שלו כדי שיקנו אוכל".
לירון שילב בין קודש לחול, הוא למד בישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב שלוש שנים: "הוא היה 100% שם, לא הכי דוס אבל הכי רציני, מגיע לפני כולם לבית מדרש, תמיד הוא היה שם לא משנה מתי מגיעים. הייתי בא אליו לחברותות וראיתי איזה רעש מטורף יש שם של הלימוד והדיבורים, אך אפשר להתרכז ולשבת ללמוד".
סיפור נוסף שסיפרו למשפחה בשבעה משתף אלון: "היתה אמא שהגיעה וסיפרה שהיא לא מתביישת להגיד את זה אבל הבן שלה היה מופרע אי אפשר היה לנהל איתו שיחה, אחרי תקופה היא רואה שהבחור עבר שינוי יושב בסבלנות, מדבר בעומק, והיא שאלה אותו: מה זה השינוי הזה? הוא הסביר לה שיש קצין שיושב ולומד איתו כל לילה עשרים דקות, זה שינה אותו לחלוטין, אבל כל הפלא הוא שהבחור לא היה בכלל החייל של לירון אלא של מחלקה אחרת"….
(צילום: באדיבות המשפחה)
אותו בחור, איחר למסדר פלוגתי ונתקל בלירון ראשון, לירון שאל אותו למה הוא מאחר והוא אמר: "אין לי שעון" ביום ראשון לירון הביא לו שעון, החייל התנגד ולירון אמר לו: "היה לי ספייר מהבית". אבל לא היה לו מהבית הוא נסע בשישי במיוחד לקנות לו שעון טוב של חייילים. זה לירון".
"אם חלילה יקרה לי משהו – תוסיפו טוב בעו"
לירון השאיר צוואה לעם ישראל ולא רק למשפחה, חלקה הקראנו במהלך ההכנה: "אם חלילה יקרה לי משהו אני אוהב את המשפחה שלי ובזכותם אני מי שאני, צריך לזכור לחיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב זאת השאיפה, טוב לכול, וזה לא עולה לנו כלום להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי, עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב, אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב!"
אלון מסכם: "אם כל אחד יקח קצת מלירון העולם יהיה הרבה יותר טוב. לדמות שלו כולם מתחברים, אם אני מדבר מול חרדים, דתיים, שמאלנים, כולם, כי הבסיס זה להיות אדם טוב וכולם מתחברים לטוב הזה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
