התצפיתנית אגם ברגר ששוחררה משבי חמאס, שוברת היום (שלישי) שתקיה ובראיון לכאן רשת ב' היא משתפת מה עבר עליהן בשבי וטוענת שחייב לחקור את פרטי הטבח לעומק.
"היינו שומעות את הראיונות, לפעמים מחפשות ראיונות עם המשפחה. מתעדכנות על מה שקורה במדינה. הייתה תקופה של כמה חודשים שנתנו לנו להאזין לרדיו. לפני החילוץ ביוני, זה שינה את היחס. היה קשה לשמוע אמירות על מחיר העסקה, זה היה כאילו להגיד שהחיים שלנו לא שווים מספיק.
החזיקה אותי בשבי בעיקר האמונה. באחת הפעמים הביאו עיתון, הוא נתן לנו תשובות לשאלות שהיו לנו – מה קרה שם? איך לא ראו ש-7 באוקטובר קורה?".
אגם התייחס לתנאי השבי וסיפרה: "האוכל בשבי לרוב היה בסדר – זה לאכול כל יום אורז, אבל הכמויות היו בסדר. צריך להתרגל לשתי ארוחות ביום, אחת מהן זה פיתה בבוקר ובא לך להקיא מלראות את זה כל יום. כשהתרגלנו זה היה בסדר, לפני זה הייתי רעבה.
העיתונאי מתפכח: "ב-7.10 הבנתי שאין פרטנר, זה עניין דתי"
עוד היא סיפרה: "אמרו ללירי שהיא הולכת לצלם סרטון. לא ידעתי שהיא יוצאת הביתה, היא גם לא ידעה והבינה את זה אחר כך. לא ידעתי שהבנות האחרות יצאו לפניי, בא מישהו בכיר להגיד שאני יוצאת, לא עיכלתי שיש הפסקת אש ושאני עוד יומיים אהיה בבית.
יום לפני לקחו אותי לסיבוב בים. לקח שעתיים של סיבובים, עשו לי מלא סרטונים באוטו שאני כאילו אומרת להם תודה. לא רציתי להגיד יותר מדי, נתנו לנו לכתוב להם דף תודה, אמרתי לא אכפת לי, אני רושמת מה שאתה רוצה, אני הולכת הביתה".
עוד היא הוסיפה: "חשוב שהכול יתוחקר, לא רק בשבילי אלא בשביל מי שנתן את חייו באותו היום. אנשים נרצחו בצורות אכזריות שאי אפשר להעלות על הדעת. ניתן היה למנוע את מה שקרה".
גם לתצפיתניות יש חלק במחדל מגיע להן לנוח ואז להסביר לכולנו למה הן לא פנו לבגצ בעתירה נגד צהל שלא יורה על הגבול. האם פחדו מהכלא או האם צריך רפורמה. הרי צה"ל הירשה לחיילים לצאת ולהפגין אז למה לא הפגינו בעד הרפורמה ונגד הגבלות בגצ? ענת קם לא פחדה מהכלא כשדאגה לחיי ע7בים, הן פחדו מהכלא ולא דאגו לחיי הישראלים אלא ישבו בשקט - הצבא בחר אותן בפינצטה