החטופים שחזרו משבי חמאס מתחילים לספק עוד ועוד פרטים על תנאי השבי הקשים שעברו עליהם כשהיו מוחזקים בידי חמאס. בערוץ 12 פורסם כי חטוף ששוחרר סיפר על מצבו של החטוף אלקנה בוחבוט, שהוחזק רוב הזמן בשבי כשהוא פצוע, במנהרה בעומק 30 מטר מתחת לאדמה.
למרות היותו חולה אסתמה נאלץ בוחבוט לשהות במנהרה מלאת עובש עם בעיות נשימה קשות. הוא ביקש להעביר לאשתו ובנו בשמו את השיר "לוחמת" כדי שישמעו אותו כל יום, וניסה לשמור על שגרה יהודית בשבי – כולל קידוש בימי שישי וצום ביום כיפור.
אחד החטופים ששוחררו העיד על תנאים קשים במיוחד, כולל חקירות ועינויים. הוא סיפר כי היה פצוע והועבר בין בתי חולים למנהרות ומקומות מסתור. באחד המקרים, בניין קרס עליו ועל חטופים נוספים בעקבות הפצצות צה"ל, והוא הצליח להימלט בנס. המחבלים איימו על החטופים כי יירו בהם במקרה של ניסיון חילוץ של צה"ל.
דוד החטוף חושף: "הוא שקל 25 קילו פחות כששוחרר"
בנוסף הם סיפרו כי גם מי שסבל מאסטמה או קשיים נשימתיים, לא הורשה לצאת החוצה לנשום אוויר.
כשהייתי בכיתה ח' בתיכון שער הנגב, (1981), לקראת יום השואה, הביאו לכיתה שלנו רב שינסה להסביר איפה היה אלוהים? בגלל שלא היה לו הסבר, מניח את הדעת, הוא בחר לשתף אותנו בדימוי, וזה הדימוי שהוא נתן: " גם כשאבא לוקח את בנו לטיפול שיניים כואב, הבן אינו מבין זאת אך האב יודע שכך צריך". מאז עברו שנים והדימוי הזה ממשיך לעורר בי אי שקט. מאז שמעתי הרבה הסברים, סיפורים מעשיות, ודברי תורה, שנאמרים על ידי רבנים. כל פעם אי השקט, ממש כמו אז חוזר אלי... ועתה, 500 ימים אחרי ה7/10/23, אני שואלת : איפה אתה אלוהים? לזה כמובן אין תשובה. אבל אני גם שואלת מה7/10/23, איפה אתם רבנים?