אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

פרשת וישלח: לא חשוב מה אומרים חשוב מה עושים

מתיאורה של התורה את הכנותיו של יעקב אבינו למפגש עם עשו אחיו, עולה דמותו של יעקב כמי שמתרפס בפני אחיו. הוא שולח מנחות וקורא לעשו אדוני, ומשתחווה לו מספר פעמים. אלא שעיון בפעולותיו מגלה כי במעשיו של יעקב, הוא מראה מיהו בעל הבית על ארץ ישראל, כשהכל עטוף בדיפולומטיה.

פרשת וישלח: לא חשוב מה אומרים חשוב מה עושים
  פלאש90

אחרי שברח למשך יותר מעשרים שנה מבית הוריו ומארצו, שב יעקב אבינו חזרה לארץ ישראל, כשבדרך הוא צריך לפגוש את עשו אחיו.

מהתיאור של התורה את המפגש עולה דמותו של יעקב כמי שמתרפס בפני אחיו.

בתחילה הוא שולח אגרת לעשו, וקורא לו אדוני. "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו… וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב … וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (לב, ד-ו).

יעקב לא מסתפק באיגרת השלום וגם שולח מנחה של 580 בהמות (כמנין שעי"ר), כשאליהן הוא מצוות שליחים, שימשיכו את מסע החנופה לעשו.

"וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה … וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ … וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי" (לב, יז-כא).

יעקב אבינו משתמש בגישה הטקטית האומרת, נכנע ונתחנף לפריץ ואולי נוכל לשכך את זעמו, ואולי נוכל למזער את הנזקים.

אלא שהכנותיו של יעקב למפגש לא מסתיימות רק במנחה ובשליחים, אלא הוא עושה מעשה. בלילה שלפני המפגש, עובר יעקב את הירדן, בלי שום סיבה הנראית לעין. מדוע היה צריך להתנהג יעקב אבינו, כגנב בלילה ולבצע את הבריחה הזו באישון לילה?

ולא רק זאת, לשיא הרפיסות לכאורה מגיע יעקב במפגש עם עשו. לא זו בלבד, שיעקב ובניו משתחווים לעשו, אלא שגם יעקב מכריח את עשו לקבל ממנו את המנחה והמתנות.

קשה להאמין שיעקב פחד מכוחו הצבאי העדיף של עשו, כמה שבועות לאחר מכן שני בניו מחסלים לבד את כל אנשי שכם בלי קושי מיוחד, כך שיש כאן עניין אחר.

במעשיו של יעקב, אנו עדים לאסטרטגיה גאונית המלווה בדיפלומטיה מסוגננת. במעשיו אלו שתוארו לעיל רצה יעקב להראות לעשו מיהו בעל הבית על ארץ ישראל. כל מהלך ומעשה של יעקב נעשו מתוך מחשבה.

נסקור שוב את מהלכיו:

ראשית, קריאתו של יעקב לעשו באה להראות, כי יעקב הוא יוזם המפגש. הוא אינו מסתנן לארץ ישראל ולא מבריח גבול, הוא מודיע מראש "אני מגיע".

גם המנחה לעשו, באה להראות עליונות. מקבל המתנה מרגיש נחות מול הנותן. אף בדואי לא יסכים לקבל מתנה מאדם שארחו באהלו, מהסיבה הזו, להראות כי הוא השולט. יעקב אבינו בא להראות לעשו, כי הוא מעליו, לכן בהמשך הוא יתעקש שעשו יקבל את המתנה.

גם מעבר היבק בלילה, לא נעשה מתוך חולשה. עשו עושה את דרכו מאדום, דרום ירדן של היום. יעקב מגיע מחרן, מזרח סוריה. המפגש אמור היה להתקיים בעבר הירדן המזרחי. אלא שיעקב עובר את היבק בלילה כדי לקבוע את מקום המפגש.

ר' יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי כי המאבקים בזמן האבות היו על ארץ ישראל. לו הייתה הפגישה נערכת בעבר הירדן, לא היה ניכר מי הוא הריבון על הארץ, כי שניהם אינם מחזיקים בארץ. יעקב מתאמץ לבצע הקפצה לילית לילדיו ומדלג לארץ ישראל, כדי לפגוש את עשו דווקא כשהוא בארץ ישראל, להראות לו אני בעל הבית על הארץ.

הסתכלות זו גם מסבירה מדוע יעקב מתעכב ששה חודשים באזור השומרון, לפני שהוא הולך לפגוש את אביו, אותו לאר ראה למעלה מעשרים שנה.

יעקב רוצה להראות כי הוא קבוע בארץ ישראל, זה בעצם מקום מושבו ועל כן הוא לא ממהר לעבור דירה או לחזור לביתו כפי שעושה עשו. במעשיו הוא מראה, כי הוא נמצא בביתו ולכן אין לו לאן למהר.

את הפעולות האלו עוטף יעקב בהרבה דיפלומטיה, כאשר הוא נפגש עם עשו הוא קורא לעצמו עבד, ולעשו אדוני, הוא אל נמנע גם מלהשתחוות לעשו אחיו. הוא מקיים את שיחות הטרקלין של השגרירים מתוך נחיתות.

אבל מה שחשוב אלו הם מעשיו. בהומאז' לאמירתו של בן גוריון: "לא חשוב מה יגידו היהודים, חשוב מה יעשו היהודים". במעשיו, מראה יעקב בעלות על ארץ ישראל, ואכן מצליח לגבור על עשו.

בימים אלו של מאבק עם שרו של עשו, כדאי מאוד שבממשלת ישראל ילמדו מדרכי הפעולה של יעקב אבינו. כיצד לבטא את בעלותנו על הארץ במעשים, תוך כדי שעוטפים אותה בדיפלומטיות.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
מה ענו שמעון ולוי לטיעון הבטחוני של יעקב
עמוס ארליך | 02-12-2012 10:51
מוטב שיכעסו עלינו ובלבד שלא יזלזלו בנו. יעקב מקבל את עמדתם בצורה חלקית ביותר ומסיר את אלוהי הנכר (= מגדיל את הפער בינו ובין הגויים), אך ממשיך בשלילת מעשיהם של שני בניו. למה? התורה מודעת לכך שקהל היעד שלה מחפש "גדולים" ומספקת צורך זה, אך מקפידה להראות שלאנשים גדולים יש גם פגמים. דוגמה קודמת היא שההכנות המלחמתיות של יעקב אינן ההכנות המועילות להשגת ניצחון אלא הכנות למקרה תבוסה.