התהליך הקצר של בחירת הרמטכ"ל חשף אותנו להתנהלות של התקשורת ביחס למינוי בכירים במדינה. שמו של האלוף דוד זיני עלה לאוויר על ידי צייצנים ושחקני משנה, אבל לא על ידי שר הביטחון וראש הממשלה – וזה לא הפריע לאנשי השמאל בתקשורת לתקוף אותו בתזמורת.

הראשון היה ירון אברהם, הכתב המדיני של ערוץ 12. אברהם גייס למשימה את שרה נתניהו ופרסם "מפי שני מקורות שונים: שרה נתניהו, ממקום מושבה במיאמי, מפעילה לחצים על בעלה, ראש הממשלה, לפתוח את רשימת המועמדים ולהכניס שם נוסף לרשימה: האלוף דוד זיני". כאילו ששרה נתניהו מחליטה מי יהיה הרמטכ"ל. אמירה כזאת תחתים את שמך גם אם תהיה לבסוף מועמד.

שניה הייתה הכתבת הפוליטית של חדשות 12 דפנה ליאל, שפרסמה שאחיו של זיני, שמואל, הוא יד ימינו של איל הון המקורב למשפחת נתניהו ונחשב למוציא ומביא בסביבתו. ואם אתם לא הבנתם את הקשר לאלוף זיני, אתם לא היחידים. ולבסוף הגיע תורו של ג'וש בריינר מעיתון הארץ שפרסם שראש הממשלה בנימין נתניהו אמר על האלוף זיני שהוא משיחי מדי, לפי הפרסום נתניהו התנגד בחודש מרץ לקדם את זיני לתפקיד מזכירו הצבאי.

צבר הפרסומים הגיע בהפרשים של יממה בלבד אחד מהשני, כך נראה ניסיון לייצר תהודה ציבורית לנושא. הפרסומים המיותרים לחלוטין זכו לקבל במה בפריים-טיים של התקשורת, במהדורת החדשות.

ההיסטוריה של השמאל מלאה בסיכול מועמדים טובים לתפקידי מפתח: כך היה עם גל הירש לתפקיד המפכ"ל, ועם חיים רמון בתפקיד שר המשפטים. הניסיון הנוכחי חושף אותנו לשיטות העבודה של השמאל. אני לא רוצה לדעת מה היה מתפרסם אודות זיני במידה ובאמת היה מועמד לתפקיד, רק אומר שאני לא הייתי מקנא בו.

המערכת הצבאית נתפסה בערוותה בשבעה באוקטובר, כשהתברר שהצבא היה מוכן לעולם ללא מלחמות ולמערכה שבין המערכות. כעת נדרש בצה"ל ארגון מחדש ומפקדים שרוצים לנצח. אם השמאל כל כך התנגד, כנראה שזיני הוא מפקד מצוין.